אני הגיבור של הסיפור שלי

אני מכריז על עצמי כגיבור חיי, אני לא מה שאחרים כופים עלי. אני מצהיר על עצמי כאחראי למה שאני עושה ואומר, לא למה שאחרים מבינים. המעלות שלי מגדירות אותי. אני אוהב את עצמי שלם, בלי סדקים, עם כל פינה לא מושלמת, עם כל טירוף שאני נהנה ממנו, עם כל טעות שנעשית וכל צל שאני מחבק מדי פעם כדי לרפא את הצלקות שלי...

קבלה עצמית היא משימה מורכבת ומבוכה. לעתים קרובות זה נמצא בראש הרשימה שאנו כותבים בדיו בלתי נראה - רשימת המשימות הממתנות שלנו - כמי שכותב את כוונותיו הטובות בתחילת השנה. כך, וכמעט מבלי שנרגיש, מגיע יום בו אנו מסתכלים במראה ומרגישים דקירת סיכה פתאומית ובלתי מוסברת. האם אנחנו באמת האדם שאנו רואים משתקף? איך מראות יכולות להראות לנו תמונה כל כך ברורה, לא מזוהמת ומושלמת של עצמנו כשאנחנו מרגישים כל כך "שבורים"?

משהו מוזר במיוחד שמתרחש בדרך כלל אצל אנשים שלא עבדו על הקבלה העצמית שלהם הוא שהם בדרך כלל רואים באחרים על אומללותם. אלה אנשים שלא שילבו את כל אותם מימדים אישיים ורגשיים שמגדירים אחד. הם מאשימים אחרים באומללותם ואי הנוחות שלהם כמעט אוטומטית, לעתים קרובות שקועים בגישה תבוסתנית למרבה הצער.

לדוגמא: אם אני לא מוצא בן זוג טוב, אני מניח שזה בגלל שאף אחד כבר לא מאמין במחויבות. כשאני נכשל בבחינה, זה בגלל שהמורה לא אוהב אותי. אם אין לי חברים טובים זה בגלל שאנשים שקריים ולא אסירי תודה. כשאני טועה במשהו, זה בגלל שמישהו הסביר לי את זה בצורה גרועה. אם אני מרגיש חסר ביטחון, זה בגלל המשפחה שלי...

אנשים עם גישה כזו מפיצים את מקור התסכולים שלהם לכל הסובבים אותם. לכן, תרגילים מעטים יכולים להיות בריאים, קתרטיים וטיפוליים יותר מאשר לקחת שליטה ולהכריז על עצמך כגיבור הסיפור שלך. להכריז על עצמך אחראי למי שאתה ולמה שאתה עושה.

קח אחריות אישית כדי להשיג אושר

להכריז על עצמו כאחראי למה שהוא, למה שהוא עושה ולמה שהוא חושב שהוא תהליך. אחריות אישית פירושה מעל הכל, לא להאשים אחרים באומללותך שלך. זה גם אומר להיות מסוגל לגלות דרכים שונות כדי להשיג איזון ולרווחה שלך, למרות כל השליליות שעלולה להקיף אותך.

בשלב זה, סביר להניח שאתה תוהה אם זה אומר שאתה יכול להיות מאושר לא משנה מהן הנסיבות. מה קורה אם אני מגלה שיש לי מחלה? מה קורה אם מערכת היחסים שלי סוערת ולא יציבה?

ובכן, התשובה לשאלות הללו היא, כשלעצמה, פשוטה. להיות אחראי על עצמו זה להבין שיש דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם. מחלה גופנית היא דוגמה טובה לכך. במקרה הזה, מלבד לדעת לקבל את זה, מה שעושה את ההבדל הוא הגישה שלנו.

האדם שרואה את עצמו כגיבור חייו שלו ולא כשחקן משנה מבין שכדי להיות מאושר, צריך לקבל החלטות. לכן, כל מה שמעיב על דרכו, מוריד את ההערכה העצמית או מסיח את דעתו נשאר מאחור. עדיף לעזוב את הדברים האלה ולזכור את המחויבות שקיבלת באותו רגע אמיץ. כשהחלטת "הגעת לעולם הזה כדי להיות מאושר, אל תבזבז את זמנך במה שמוריד את השמחה".

למד להיות אחראי על עצמך, הכריז על עצמך חופשי

ויליאם אורי, אנתרופולוג ידוע, רכש מוניטין בולט של עבודה כמתווך ומקדם צמיחה אישית באמצעות ספרים כמו "הדרך אל ה-YES". עבור מחבר זה, האחריות לעצמנו טמונה בשני תחומים בסיסיים. ראשית, עלינו לדעת כיצד לדאוג לעצמנו. עלינו להיות מסוגלים לראות את הקשר בין המעשים שלנו לבין ההשלכות שלהם. שנית, עלינו ללמוד לכבד את ההתחייבויות שאנו מקבלים עם אחרים.

ד"ר אורי גם מציע שכדי להשיג את האיזון הקסום הזה, עלינו לתת לעצמנו את ה"כן". לאמת את עצמנו כאנשים. לתפוס את עצמנו כיצורים מוכשרים, אנשים יפים שראויים להשיג את מה שקבענו לעשות. לשם כך, הוא מזמין אותנו לבצע את השלבים הבאים:

4 השלבים לאחריות אישית

1. שים את עצמך בנעליים שלך. יתכן מאוד שלאורך חיינו התמקדנו רק באחרים, בסיפוק הצרכים של אחרים. הגיע הזמן להקשיב לעצמנו. להתאים באופן אותנטי לרגשות שלנו ולערכים שלנו, ולהבהיר בבירור מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא רוצים.
2. חתום על חוזה עם עצמך. אם עדיין לא עשית זאת, רצוי שנעשה זאת בהקדם האפשרי. זה לא יותר ולא פחות מלזכור כל יום וכל רגע, שאנחנו מחויבים לדאוג לצרכים שלנו בלי קשר למה שאחרים עושים.
3. למד לזרום. להיות אחראי על עצמו פירושו גם ללמוד לתת אמון, הן ביכולות שלנו והן בגורל שלנו. נניח שיש דברים שבאים והולכים. תפסיק להיאחז בבלתי אפשרי. תן לעצמך לגדול.
4. לבסוף, זכרו שחיי היומיום שלכם אינם תחרות. אין חוק שאומר לנו שיש כאלה שחייבים תמיד לנצח ואחרים שאמורים להפסיד. לחיות זה לחגוג את החיים. זה לתת ולקבל. זה לחיות יחד בהרמוניה. להיות אחראים לעצמנו עם ההצלחות והטעויות שלנו, מבלי להאשים את התסכולים שלנו על מי שנמצא בקרבת מקום.

כעת, בואו נוציא את הטיפים הפשוטים האלה לפועל. בואו נהיה הגיבורים האמיתיים של קיומנו.