אתה מושך את מה שאתה מפחד ממנו
אנחנו מושכים את מה שאנחנו חוששים ממנו. שמעת פעם מישהו אומר לך את זה?
בחוגים פסיכולוגיים אנחנו רגילים לשמוע שלפעמים כאב הוא התרופה הטובה ביותר. הצהרה זו עשויה להפתיע אותך או שאתה אפילו לא מסכים איתה. אבל באמת, האמת היא שכל רגש שאנו חווים, בין אם חיובי או שלילי, מלמד אותנו משהו.
סבל, למשל, הוא בדרך כלל הכלי הטוב ביותר לפיתוח כישורי החיים שלנו. הוא חוצב כבישים ושבילים חדשים כאשר אנו לומדים מאובדן, תבוסה ואכזבות. למרות שיש כאלה שמעדיפים לא לראות את הכאב, יש אחרים שנוטים יותר להסתיר אותו בפינות העמוקות של נפשם, נועלים אותו לנצח.
אין דרך לברוח מכאב והוא יחוו מדי פעם בדרכים שונות. נרגיש כעס, טינה ותסכול בין אם נרצה ובין אם לא. אנחנו לא יכולים לברוח מהרגשות האלה. לא משנה מה אנחנו חוששים, אנחנו מושכים. היום אנחנו הולכים לדון בפחד מרגשות שליליים.
כאשר רגש שלילי הופך לאובססיה
הנה דוגמה: אתה נמצא במערכת יחסים רגשית עם מישהו. אתם אוהבים אותם ובניתם חיים מוצקים ביחד. עם זאת, יש משהו בתוכך שאומר שהדברים כבר לא כפי שהיו פעם. אתה מרגיש שבן הזוג שלך כבר לא אוהב אותך. איך אתה יכול לקבל את זה? אתה מכחיש זאת במקום, ומכל סיבה שהיא, גם בן הזוג שלך לא רוצה לדבר על זה.
הזמן עובר, ולמרות שאתה יודע היטב שהזוגיות שלך כבר לא אותנטית, אתה מכחיש את זה ומסרב לראות את זה. האנשים סביבך מתחילים לשים לב למה שקורה, אבל אתה דבק בהכחשה שלך. הרגש השלילי הזה שאתה מסתיר ממשיך לדפוק קצת יותר חזק מדי יום.
לא משנה איך תסתיר את האמת, היא תצא בסופו של דבר. למרות שהשלכת את זה רחוק ומסרבת לחשוב על זה, עדיין תהיה רדופה על ידי מחשבה מתמדת והרסנית. הסיבה לכך היא שלמוח יש מנגנון להתמודדות עם רגשות שליליים שיכול להפוך אותם למחשבות אובססיביות.
אם אנחנו תמיד אומרים לעצמנו ש"אני לא הולך להיות עצוב", ההפך הגמור קורה במקום. המפתח הוא לא בלהגיד לעצמך "אני לא צריך להיות עצוב", אלא לשאול את עצמך "למה אני עצוב?"
זה אולי נראה מוזר, אבל זה נכון. רגשות שליליים נוטים להימשך לאורך זמן ולהתנגד להיגיון ולהיגיון. הם יכולים בסופו של דבר לגרום למחשבות אובססיביות ולא רציונליות.
הרציונל המקובל הוא: "אם אני לא מודה בזה, זה לא קיים. אני מתחמק מהבעיה". אבל באמת, הבעיה הופכת אפילו יותר גדולה ואני לא יכול להפסיק לחשוב על זה.
הפונקציה ההסתגלותית של רגשות
רגשות כמו עצב, כעס או פחד פועלים כסוג של תרופה. אנחנו יודעים שהכי קשה לקבל אותם, אבל הם באמת עוזרים לנו להסתגל. למשל, פחד גורם לנו לברוח או לברוח, מה שעוזר לנו לשרוד. זה משהו אינסטינקטיבי שלמדנו כמין.
אבל דרך אותה התפתחות, למדנו גם שלפעמים התשובה היא לא לברוח או לברוח. במקום זאת, עלינו להישאר במקום ולהכיר את האויב שרוצה לפגוע בנו. התעלמות מזה לא תעזור. למשל, יש לקבל גם עצב, לזעוק ולהתעמת. הרגשות השליליים שלנו מאפשרים לנו לשרוד מכיוון שלעתים הם מאלצים אותנו ללכת בדרך הפחות נוסעת. לפעמים זה בנתיב ההפוך שבו מתרחשת התפתחות עמוקה.
כשאנחנו בורחים מהרגשות השליליים שלנו, זה רק גורם להם להתמיד עד שהם לאט לאט מתחילים להרוס אותנו. אז למה להתנגד להם? רק תן להם להיות. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לא להתנגד להם, אלא לקבל אותם. כך, מיום ליום, תוכל לפרק אותם, לעבוד דרכם עד שהם נעלמים לחלוטין.
