חרדה גורמת לנו לתפוס את העולם אחרת

חשוב להבהיר שיש שני סוגים של חרדה. אחד מהם הוא אדפטיבי, ותפקידו להכין אותנו להתמודדות עם סכנה או מצב מאיים. במילים אחרות, זוהי תגובה אינסטינקטיבית והגיונית שמגינה עליך מפני סיכון פוטנציאלי.

הסוג השני של החרדה הוא פסיכולוגי או פתולוגי. זה פשוט מופיע, למרות שאין סיכון אמיתי. אולי נכון יותר לומר שהיא מתעוררת מול איומים דמיוניים או גדולים מדי, שכמעט תמיד מוגזמים. בעניין זה, כאילו יש סכנה, אבל האדם לא יכול לקבוע היכן היא נמצאת או ממה היא מורכבת.

אנשים מבטאים חרדה בדרכים רבות. המשותף לביטויים הללו הוא העובדה שתחושת הפחד או החשש מוגזמת לחלוטין. לפעמים זה מוביל להרהור מתמיד של מחשבות. פעמים אחרות זה גם בסופו של דבר משחרר התקפי פאניקה או מוביל לבידוד.

חרדה והטיה קוגניטיבית

בחרדה פתולוגית, יש תפיסה מוטה או שונה של העולם. זה אומר שאתה רק בוחר או שם לב לחלקים מהמציאות שלך שיכולים להסביר את התחושה שלך שאתה נמצא תחת איום. באותו אופן, מידע זה מתפרש בצורה שגויה ונזכר יותר מנתונים אחרים.

מי, למשל, חש חרדה ביחסים שלו עם אחרים, נוטה לראות רק היבטים מסוימים באחרים. הם גם יהיו מאוד קשובים לכל מחווה של דחייה, מינימלית ככל שתהיה. שתיקה יכולה להתפרש כאינדיקציה שהם טועים או שמישהו לא רוצה לדבר איתם. הם לא ישימו לב לסימני הקבלה או ההתעניינות אלא אם כן הם נראים בצורה יוצאת דופן.

מי שסובל מחרדה יראה את "הסימנים הגורליים" בכל ביטוי של הטבע. לפיכך, זריחה צבעונית מאוד יכולה לומר ש"משהו עומד לקרות". ירח בהיר מדי יוצר פחד, אבל האדם לא יודע למה.

תיאוריית ארבעת הגורמים

הפסיכולוג מיכאל אייזנק יצר הצעה מושגית בשם "תיאוריית ארבעת הגורמים". זה מגדיר את הדרכים העיקריות שבהן מישהו עם חרדה יוצר תפיסות חדשות. כל אחד מהמסלולים הללו מרמז על הטיה קוגניטיבית. ארבעת הגורמים הם:

• תפיסה מוטה של גירוי ספציפי. זה מתרחש כאשר החרדה מכוונת במיוחד לאובייקט או להיבט מאוד מדויק של המציאות. זה מוביל למה שנקרא "פוביות". אם החרדה כרוכה בהתנהגות עצמה, היא נקראת "פוביה חברתית".
• תפיסה מוטה של הגוף עצמו והתגובות הפיזיולוגיות שלו. זה קורה כאשר הגוף עצמו הוא שדה הקרב. ההנחה היא שתפקידיו ותגובותיו הם סימני סכנה. זה מוביל ל"הפרעת ייסורים".
• תפיסה מוטה של החשיבה והרעיונות האישיים של האדם. במקרה זה, מה שנתפס כסיכונים או איומים מתרחש במוחו של האדם. זה מוביל להפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD).
• תפיסה גלובלית מוטה. זה מתאים למקרים שבהם החרדה מכוונת לכל הגורמים המפורטים: אלמנטים ספציפיים, ההתנהגות עצמה, הגוף והנפש. כאשר זה קורה, זה ידוע בשם הפרעת חרדה כללית (GAD).

כל אחד מגילויי החרדה הללו גורם לנו לראות את המציאות בצורה מוטה לחלוטין. יש בהם התנגדות או חוסר אפשרות חזקה להכנסת מידע המטיל ספק בתקפותן של תפיסות אלו.

טיפול בפרשנויות שגויות

ניתן לטפל בכל הפרעות החרדה, גם במקרים החמורים ביותר. טיפול שמטרתו להתגבר על תסמינים אלו יעזור לאדם למקד את תשומת הלב שלו בהיבטים אחרים של המציאות שהם משמיטים.

אפשר ללמוד לתת משמעויות רחבות יותר למה שאנו תופסים. לפעמים אנחנו פשוט צריכים מישהו שיעזור לנו להבין שלהרגיש לב פועם חזק לא אומר שאנחנו על סף דום לב. זה גם נורמלי שלא כולם אוהבים אותנו, אבל זה לא אומר שהם מתכוונים להדיר אותנו.

כל צורה של חרדה היא חשובה. למעשה, כאשר אנו מתעלמים מהתסמינים כאסטרטגיית התמודדות, הם נוטים לגדול ולפלוש לאישיותנו. במובן זה, חיפוש עזרה בזמן היא הדרך הטובה ביותר ללמוד להתמודד עם המצב הזה שגורם לכל כך הרבה סבל.