אנשים טובים לא משתנים כי הם חושבים עם הלב שלהם

דברים רעים קורים גם לאנשים טובים. זה בגלל שהגורל אינו שרירותי, העולם העיוור והאגואיזם לפעמים מאוד קשורים. עם זאת, אנשים אצילים לעולם אינם מוותרים על השורשים שלהם למרות הטעיות, כי אלה שחושבים עם ליבם אינם מבינים קלות או נימוקים קרים.

כולנו מכירים אנשים שמתאימים לפרופיל הזה. יתר על כן, בכל פעם שאנו רואים מעשה אצילי, של אלטרואיזם חסר עניין או גבורה, רובנו מרגישים השראה או אפילו שלמים עם העולם. משהו מאוד דומה לזה קרה לפני ימים ספורים, במתקפה העצובה שהתרחשה בלב לונדון ב-22 במרץ.

טוביאס אלווד, תת-מזכיר הפרלמנטרי של משרד יחסי החוץ, לא היסס לעזוב את פרלמנט ווסטמינסטר למרות הדחיפות שלא לעשות זאת. הוא רצה לעזור. במהלך מספר דקות הוא עשה כל שביכולתו כדי להציל את חייו של שוטר פצוע, כיסה אותו ונתן לו החייאה עד להגעת המסוק. אבל זה לא היה אמור להיות. מחוות חוסר האונים והייאוש שלו בגלל חוסר היכולת להציל אותו הפכו ויראליות בכל העולם.

כולנו יכולים להזדהות עם הכאב שלו. למחרת, כל הקשת הפוליטית שיבחה את יכולתו להגיב אל מול הטרגדיה ואת נחישותו שחרגה הרבה מעבר לפחד, הבהלה או חוסר ההחלטיות, שאפשרו לו לפעול בנחישות של מי שרוצה לעזור., שמעל הכל שם את האחרים במקום הראשון.

מה עדיף? להרגיש טוב או לעשות טוב?

השאלה הזו יכולה להישמע קצת מוזרה: מה יכול להיות טוב יותר? להשקיע ברווחתנו שלנו או לתת עדיפות לרווחתו של זר? יתכן שרבים מהקוראים שלנו יגידו לעצמם שהתשובה פשוטה, כי משהו כל כך פשוט כמו עשיית טוב יחזור לשיווי המשקל ולסיפוק האישי שלנו. עם זאת, מסקנה זו אינה ברורה למומחים. למעשה, הרעיון הזה ממש סיקרן מומחים להתנהגות אנושית במשך שנים רבות.

מה המחקרים אומרים לנו

חוקרים מאוניברסיטת UCLA (אוניברסיטת קליפורניה) ביצעו מחקר מעניין שבו הגיעו למסקנה שקיימות שתי מטרות חיוניות בתוך האדם, ולכל אחת מהן יש השלכות ביולוגיות.

להלן העובדות:

• ראשית, ישנם האנשים המתאפיינים בשאיפה שלהם לרווחה נהנתנית. כלומר, סוג של אושר שמקורו אך ורק בסיפוק עצמי, בחיפוש החיוני אחר הרווחה שלנו.
• מצד שני, זוהה גם מה שמזוהה כרווחה אדמונית. אנחנו מדברים על סוג אחר של מטרה, הרבה יותר עמוקה ומוגבהת, שבה אדם מנסה להתפתח ולצמוח כאדם כדי להעניק את המיטב מעצמנו לאחרים.

מסקנות

במחקר התגלה שלאנשים עם נטייה אודמונית ברורה (אלו ששמים אחרים בראש סדר העדיפויות שלהם) יש מערכת חיסונית חזקה יותר. הוכח שיש להם פחות דלקות והיו להם מספר גבוה יותר של נוגדנים, שם נרדף למערכת חיסונית חזקה יותר.

יתר על כן, במישור הפסיכולוגי, הפרופיל שלהם הראה שיש להם הרשעות חזקות. זה לא משנה כמה פעמים החיים הפילו אותם, כמה פעמים הם הונו או כמה אבדות הם סבלו. הם המשיכו לחשוב עם הלב שלהם, המשיכו לתת עדיפות לאחרים ולסמוך על האצילות של בני האדם.

מצדם, אנשים נהנתנים הפגינו מספר נמוך יותר של נוגדנים, מערכת חיסונית חלשה יותר ואישיות לא יציבה יותר, נדיפה ומשתנה.

למרות הכל, לחשוב ולפעול עם הלב שווים את המאמץ ושווים את האושר

סביר מאוד שהרבה מאיתנו עברו תקופה שבה הכוח החיוני שלנו היה נהנתני בלבד. רחוק מלראות זאת בבירור כאקט אגואיסטי, הבנו את זה כעוד הזדמנות לצמיחה אישית. לפעמים, אנחנו פשוט חוקרים. אנחנו רוצים להתנסות, לאמץ את החיים, לשאוף אותם, לקבל סיפוקים ולצרוך אותם בביסים גדולים.

עם זאת, לאט לאט אנו מטפסים על הפירמידה של הצרכים שלנו עד שנבין שכולנו מחוברים זה לזה, רשת מופלאה ומורכבת הקשורה זו בזו שבה המעשים שלנו חוזרים לאחרים. עשיית טוב, פעולה מהלב תורמת הרמוניה לכאוס, היא מגדלור בחשכת האסון, בדיוק כפי שעשה חבר הפרלמנט אלווד שניסה להציל את חייו של קית' פאלמר, השוטר שנדקר על ידי מחבל.

בין אם אנחנו מאמינים בזה ובין אם לא, להיות אדם טוב לא אומר שאנחנו צריכים להיות גיבורים, לא מחייב אותנו לשים את עצמנו במצבים מסוכנים עבור אחרים, וגם לא מבקש מאיתנו לנסות ולנצח את האנושות כולה. אנשים טובים קורים כל יום, זה דיסקרטי אבל בהיר, שקט אבל שמח, צנוע אבל עצום, כמו הלב שלנו.

הבה נזרע חסד וכבוד בכל מעשינו היומיומיים, הבה נשים את עינינו לדברים הקטנים. כך, כאשר תוצג ההזדמנות לעשות שינויים גדולים האינרציה שיצרנו תעזור לנו. זה נמצא באופק של העבודה היומיומית שבו הרווחה האידמונית היא הרבה מעל הנהנתנות פשוטה ושם אנחנו יכולים להיות אותו מקור השראה שמדבק לעולם.