אושר הוא מדינה, לא כפייה
להיות אופטימי היא תכונה שימושית ביותר שעוזרת לנו להתמודד עם אתגרי החיים. אבל להיות חיובי זה לא מספיק. רצוי אופטימיות קיצונית וגם פסימיות קיצונית. ונראה, שבחברה המודרנית שלנו , הדיקטטורה של האופוריה מביישת את מי שאינו מנוי לה.
ננסה במאמר זה להבין כיצד להבחין בין הדיקטטורה של האושר לבין הדו-קיום הדמוקרטי של רגשות שונים, כולל אושר.
"שמחת החיים היא תמיד משהו לעשות, מישהו לאהוב ולמשהו לצפות".
- תומס צ'למרס-
אושר ופרסום
אושר הוא מוצר שנדחף על ידי פרסום. זה אומר לנו כל מה שאנחנו צריכים לקנות, כל מה שאנחנו צריכים לעשות, כל ספרי העזרה העצמית שאנחנו צריכים לקרוא כדי להיות מאושרים. רק אנשים יפים, בריאים ומאושרים נמצאים במגזינים ומצליחים.
אותם אנשים יפים, שמחים ומחייכים לנצח גורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו. זה גורם לנו לרצות לקנות או לעשות את מה שהם עושים ולומר שיהיה לנו יותר אושר בחיינו.
"האושר שלי הוא שאני מעריך את מה שיש לי ולא חושק יתר על המידה במה שאין לי."
-ליאון טולסטוי-
מהו האיזון הנכון? ובכן, פשוט לקנות את מה שאנחנו צריכים ומה שמתאים לאופי ולכסף שלנו. מדובר בהנאה למרות המסרים הרבים שאנו מקבלים שאנו לא מספיקים. רבים ממסרי ה"יופי" הלא בריאים הללו הובילו למחלות כמו אנורקסיה או בולימיה. בואו לא ניתן לזה לקרות עם מודל האושר. בואו נחיה את חיינו באופן טבעי.
אושר זה לא להיות בלי בעיות
אושר הוא מצב, זרימה, רגע שיכול לתת לנו חיים בכל זמן ובכל נסיבות. המחשבה שרגעים מאושרים יכולים להתרחש רק בנסיבות אידיאליות מכחישה את גדולתו של יום גשום, שהוא אפור וקצת לא נוח, אבל גם מהפנט.
אתה לא יודע מתי יופיע רגע שמח או מתי מצב לא רצוי יהפוך לרגע שמח. מה שבטוח הוא שגישה פתוחה תעזור לנו לא לאבד שום דבר חיובי.
האושר לקבל את כל הרגשות שלי
היום יותר מתמיד, אנו שמים אבחנה על הרגשות שלנו. אם הם עצובים, הם נחשבים בלתי נסבלים ואנו רוצים אותם רחוק ככל האפשר מקיומנו. אם הם מאושרים, אנו רוצים לעודד אותם ולהרחיב אותם עד תשישות, תוך התעלמות מהמאפיין הבסיסי של רגש: הוא בדרך כלל עז וגם זמני.
אנחנו רוצים שהמוח שלנו יאחסן את החיובי ויגרש את השלילי. איך אם כן תוכל להבדיל מצב נעים אחד מהשני שאינו? מה היה קורה להישרדותנו אם לא היינו זוכרים את הזיכרונות השליליים? איך יכולנו להתפתח כמין ועכשיו כבני אדם?
עלינו לנתח את עצמנו כאנשים מורכבים, המסוגלים להכיל רגשות שונים. לתת לכל הרגשות לבוא אלינו ולאפשר לנו לאמץ אותם זו הדרך היחידה לחיות באופן מלא.
אושר שנכפה על עצמו ללא אידיאלים הוא חוסר תקווה
אין מאבק או חלום שאינם כרוכים במסירות והקרבה. למרות שלפעמים, אם החלום שלנו מרגש אותנו ומניע אותנו, אנחנו רואים בו פשוט חלק מהדרך.
עם זאת, אנחנו צריכים להשאיר דברים מסוימים שחשובים לנו מאחור כדי להשיג מטרה גדולה יותר. כלומר, זה רק הגיוני לרצות לעבור מבחן ולחגוג בלילה. סוג כזה של ויתור לא מציף אותנו. עם זאת, ויתור על זמן עם אלה שאנו אוהבים מייצר פחד ואי נוחות.
"אושר זה לא לעשות את מה שאתה אוהב אלא לאהוב את מה שאתה עושה"
-ז'אן פול סארטר-
אולי נחליט להיות תמיד שמחים ולכן לוותר על מטרות שאנחנו יודעים מראש שיהיו קשות. עם זאת, המרדף האובססיבי הזה אחר אושר, להרגיש טוב בכל עת, אינו שווה ערך לבריאות נפשית. אדם זקוק גם ללחץ, אכזבות וחוסר ודאות בחייו.
הרגשה טובה היא נורמה תרבותית יכולה להוביל אותנו לאבד שכל. אדם שיש לו תקווה ומאבק לאידיאל יוכל להתמודד עם יותר אי נוחות מאשר אחד שהניח שהאושר הוא מצב חיוני. קיום שאולי כבר איבד את המהות והמשמעות לרצון לחיות תמיד באושר.
החיים אינם חובה, ואושר אינו כפיה.
תהיה בשביל עצמך ולא בשביל אחרים
אושר, הם אומרים שזה לא אמיתי אם הוא משותף, אבל הוא משותף יותר ויותר עם יותר אנשים ולמרבה הסקרנות נראה שיש לנו פחות חיים ראה עוד »
