בניית זהות
בניית מהות הזהות של האדם הופכת לקשה יותר ויותר. אנו חיים בעולם שופע מידע, עם גירוי מתמיד ומסרים סותרים.
כדי להימנע מלהיות רווי יתר במידע, אנו משתמשים באופן טבעי במנגנון הגנה פסיכולוגי הנקרא אינטרויקטורה. הקדמה מורכבת משילוב אוטומטי של כל מה שאנו לוקחים מהסביבה שלנו, כמו דפוסי דיבור וגינונים. בסופו של דבר אנחנו מקבלים את הדברים האלה באופן לא מודע מבלי להעביר אותם דרך מסנני השיפוט האישיים שלנו.
הקדמה: הגדרת הזהות שלנו
הקדמה היא משהו שכולנו נחשף אליו בסופו של דבר ונחווה ברמות שונות. למעשה, במובן מסוים, זה הכרחי. זה הופך לבעיה רק כשהיא משתלט עלינו.
בחיי היום יום שלנו, אנו נחשפים ללא הרף לנורמות, חוקים, התנהגויות, רעיונות ואמונות שעלינו לעמוד בהם כדי להשתלב ולהתקבל בחברה. מילדותנו, הוצפנו בכל הסוגים והווריאציות השונות של האלמנטים הללו.
מההתחלה, קיבלנו סוגים רבים ושונים של הודעות רק מהסביבה המשפחתית הקרובה שלנו. כשאנו נכנסים לבגרות, מסרים אלו מהדהדים במוחנו, וכאשר איננו מקבלים או מצייתים להם אנו נוטים לחוש תחושת אשמה.
שילבנו מסרים שהוסבו לפקודות מבלי לשבור אותם, מבלי שהטמענו אותם, וגם לא העברנו אותם דרך הסטנדרטים האישיים או השיפוט האישי שלנו.
הודעות כמו: "צריך שתהיה לך עבודה חשובה אם אתה רוצה להיות מישהו בחיים", "צפה לגרוע מכל, ולא תתאכזב" או "גברים אמיתיים לא בוכים..."
מושגים מסוג זה שנראה שהם חלק מאיתנו אומרים לנו מה טוב ומה רע מבחינת ההתנהגות שלנו ומשחקים תפקיד עצום בגיבוש הזהות שלנו.
איך הקדמה עוזרת לנו?
הקדמה היא גם דרך לרצות את האנשים סביבנו. הוא ממלא תפקיד אדפטיבי, שעוזר לנו להתקבל.
אבל כאשר מנגנון ההקדמה מנחה את חיינו, הוא עלול להפוך למסוכן לזהות שלנו. אנחנו יכולים להתחיל לאבד את המהות שלנו ואת דרך ההוויה המקורית שלנו.
כאשר אנו מאבדים את עצמנו בסיפוק אחרים, באימוץ התפקיד של להיות "טובים" ולעשות את מה שאחרים מקווים מאיתנו, אז אנו מאבדים את היכולת להבחין בהבדל בין העולם האמיתי שלנו (העולם שאנו רוצים) לבין העולם ש נכפה עלינו על ידי אחרים.
כאשר הפעולות שלנו מוכתבות על ידי מנגנון ההפנמה, אנו חיים בהתאם לציפיות שיש לאחרים מאיתנו, ולפי מה שהם מקווים מאיתנו. המסרים שאנו מקבלים מהווים חלק מהצרכים שלהם, ואינם לוקחים בחשבון את הצרכים שלנו.
זה קורה כאשר אנו יוצרים מחשבות משלנו גם לגבי אחרים. אנחנו לא מפקפקים באותות המשודרים, וקולטים אותם מבלי לעבד אותם במלואו. אבל אנחנו צריכים; האותות הללו הם שמכוונים את חיינו ובונים את גורלנו.
בדרך זו, דרך ההוויה שלנו ומהות הזהות שלנו לא יכולים להתפתח בחופשיות. אנחנו מאבדים את עצמנו במנגנון ההיכרות, שמוביל את ההתנהגות שלנו להיות מונעת מהמניע לרצות אחרים ולעמוד בציפיות שלהם מאיתנו.
עם זאת, להקדמה יש גם צד יצירתי. זה יכול לעורר את הדחף להוציא את המידע השימושי מכל מה שלמדנו, להפנים אותו, ולאסוף את הערכים החיוביים שאנחנו להיות חלק מהזהות שלנו.
כיצד הקדמה יכולה להיות משאב שימושי?
להקדמה יש פונקציה אדפטיבית שעוזרת לנו להיות מודעים לסובבים אותנו, להיות מסוגלים לשלב רעיונות ואמונות שונות, וללמוד ממסורות ומחוכמה קונבנציונלית.
עלינו לוודא שהמנגנון הזה לא ינהל את חיינו, ויגרום לנו לבנות את הגורל והזהות שלנו על סמך מה שאחרים חושבים ורוצים. כדי להבטיח זאת, חיוני בהחלט להיות מודע לכך.
צעד חשוב לקראת היותנו מודעים לכך הוא להבין באילו נסיבות, באילו רגעים ועם אילו סוגים של אנשים אנו נוטים לפעול באופן אוטומטי. מתי ועם מי אנחנו פועלים מבלי להתחשב בערכים ובזהות שלנו.
אם נהיה מודעים להודעות שאיננו מטילים ספק או מנתחים, נהיה ערניים יותר ויכולים להפוך את ההודעות הללו למשאב שימושי. נוכל להרהר בהם ולבחור את הלקחים שנראה לנו המועילים ביותר.
על ידי חקירה וניתוח של כל מה שמגיע ממקור חיצוני, אנו נותנים לעצמנו הזדמנות לעשות בחירות עמוקות יותר, קוהרנטיות ועקביות יותר עם דרך החשיבה, ההרגשה וההבנה של החיים שלנו.
אם ניקח אחריות על פירוש המציאות שלנו וכל המסרים שאנו מקבלים, נהיה מודעים לאיזו סוג של זהות אנו רוצים ליצור.
אנחנו נהיה האדריכלים האמיתיים של חיינו, בונים את גורלנו על סמך ההחלטות שלנו והלקחים שאנו בוחרים ללמוד, בהסכמה למציאות בה אנו חיים.
על מנת לעשות זאת, חיוני תמיד לקחת ולסנן באופן אישי את כל מה שאנו לומדים. זה יקל על הפיתוח והביטוי של דרך ההוויה שלנו.
