ארווינג גופמן ותיאוריית הפעולה החברתית

בטח גם לך זה קרה: בכל פעם שאתה רואה חבר או מכר, הוא אומר לך שהחיים מתנהלים מצוין. אם תשימו לב, בכל פעם שתכנסו לרשתות החברתיות, תמצאו אינסוף פרופילים המשקפים שגשוג. כדי לקבל פרספקטיבה מול חלון הראווה החלקי והמוטה הזה, זה יכול להיות מעניין לראות את העולם מנקודת מבטו של גופמן ותאוריית הפעולה החברתית שלו.

גופמן יצר עבודה נהדרת שבה התמודד עם נושא מורכב: יצירת האישיות האנושית באמצעות אינטראקציה סביבתית. עבור סוציולוג זה, חלק ניכר מההתנהגות של כל אדם תלוי ביחסים שלו עם אחרים.

מי זה הגופמן המשרת?

לפני המשך, כדאי לשפוך מעט אור על דמותו של ארווינג גופמן. האיש הזה היה פסיכולוג וסוציולוג קנדי בעל שם שמת בשנת 1982. הוא הותיר אחריו מורשת גדולה שנצלול לתוכה היום.

לאורך הקריירה המקצועית שלו, הוא הקדיש הרבה ממרצו להתבוננות בהתנהגות אנושית. מעבודתו עלו תיאוריות על אינטראקציות חברתיות ועל המקום שכל אדם תופס בהיררכיה חברתית.

בתקופתו הפעילה פרסם מספר ספרים יוקרתיים, כגון סטיגמות (1963), יחסי ציבור (1971) או הצגת האני בחיי היומיום (1957).

תיאוריית הפעולה החברתית מאת גופמן

כעת אנו נכנסים לנושא תיאוריית הפעולה החברתית של ארווינג גופמן. כפי שאמרנו, הוא מגן על התיאוריה שהתנהגות אנושית תלויה בתרחישים ובמערכות יחסים אישיות. לכן, כולנו שקועים בטיפול מתמיד בתדמית שלנו מול שאר העולם.

אינטראקציה זו שכל פרט מבצע עם סביבתו דוחפת אותו לחפש את ההגדרה של כל מצב במטרה להשיג שליטה עליו. בדרך זו, אנו מנסים להתמודד עם הרשמים שאחרים הולכים ליצור עלינו.

אפשר לומר שאנחנו שחקנים שמשחקים את התפקיד שלנו מול קהל של אדם אחד או יותר. נראה מובן מאליו להאמין שגופמן צודק בפרט הזה, מכיוון שכולנו מנסים להקרין תמונה חיובית לאחרים. בין אם אנו מבקשים לאהוב, בבקשה, להזדהות, להיות שנואים... כולנו מנסים להיות עקביים עם התמונה המיועדת.

עבור גופמן, ותמיד תחת הפריזמה של תיאוריית הפעולה החברתית שלו, מה שאנחנו באמת רוצים זה ליצור רשמים שיוצרים הפרעות ציבוריות, כי אנחנו חושבים שההפרעות האלה יועילו לנו. אנו מנסים לשקף את ההיבטים של הזהות שלנו שאנו רוצים לתקשר, והם גם מראים את הכוונות שלנו.

הדימוי הציבורי שאנו מקרינים

תחת הפרמטרים התיאורטיים של גופמן, כל אדם מנהל את מערכות היחסים שלו על ידי ניסיון להקרין את הדימוי הציבורי האידיאלי שלו. כך הם יוצרים השלכות עוקבות שיהיו נוכחות בצורה כזו או אחרת בתקשורת עם אחרים.

כדי להבין את זה טוב יותר, נניח שאנחנו רוצים לאהוב ולהסתדר עם מישהו. לכן, ניצור ונקרין דימוי כלפי אותו אדם עם מה שאנו רואים כטוב ביותר בעצמנו.

אם נעמיק בתיאוריה הזו ובדוגמאות שלה, פסיכולוגים כמו רפאל רמירז לאגו רואים שזה מצוין ללמוד את התחזיות שהכנסנו לפרופילי המדיה החברתית שלנו. אפשר לומר שאנו מבקשים ליצור מצגות משלנו המשקפות דימוי חיובי באמצעות סרטונים ותצלומים שמראים את האושר שלנו.

לפיכך, תורת הפעולה החברתית תסביר את התפקידים השונים שאנו יוצרים בהתאם לדרישה של כל אחת מהאינטראקציות החברתיות שלנו ולתמונה שאנו רוצים להקרין. היינו מחפשים הטבות, מוצאים מגורים חברתיים טובים ובסופו של דבר, מאתרים את מקומנו בעולם.

משחק הייצוג

עם זאת, עבור גופמן, סוגים אלה של אינטראקציות מפנים את מקומם למשחק של ייצוג. ייצוגים אלו לעולם לא ישדרו את הזהות האמיתית שלנו, אלא את הזהות שאנו חולמים עליה, רוצים או רוצים.

במילים אחרות, אתה יכול להתייחס למישהו כסוג של גרסת יחסי ציבור של עצמו. אנו משתמשים בפרשנות שלנו כמסע פרסום שיווקי כדי להראות לאחרים את המיטב שלנו.

לבסוף, רצינו לציין שתיאוריית הפעולה החברתית של גופמן היא אסתטית ומעלה כמה שאלות. האם אנחנו באמת כאלה? האם העולם החברתי שלנו מתמקד בדימוי שאנו רוצים להקרין? האם רשתות חברתיות הן דוגמה לתיאוריה זו? אין לנו את התשובות, אבל העובדה שיש 2 מיליארד אנשים בפייסבוק ולרוב הפרופילים האלה יש הטיה חיובית עשויה להיות סימן לכך שהפסיכולוג הזה לא טעה.