כשאתה לא מסוגל להביע את הכעס שלך?
האם אתה מתקשה לבטא את הכעס שלך? אם התשובה שלך היא "אני אף פעם לא כועס", ובכן... זה לא מאוד אמין. כפסיכולוג, אני רואה אנשים שמתעצבנים אבל לא יכולים לבטא זאת. אלה אנשים שאפילו משטים את עצמם, מאמינים שהם לא כועסים כשהם באמת. מחקרים שונים מראים שלכעס יש מרכיבים תרבותיים ושזהו רגש נורמלי שעוזר לך ללמוד ולצמוח מבחינה רגשית.
הדבר החשוב הוא שתדע איך להתמודד עם הכעס שלך. לדוגמה, לדעת איך לבטא את הכעס שלך הוא הכרחי לבריאות רגשית טובה. יש צורך "להרגיש בסדר", מבחינה פסיכולוגית. במאמר זה ננתח את הסיבות לכך שחלק מהאנשים אינם מסוגלים להביע את כעסם, כמו גם את ההשלכות האפשריות של כך.
אני הולך לדבר על המשפטים הנפוצים ששמעתי מהמטופלים שלי ולהסביר מה מצאתי מאחורי המצבים האלה. זוהי נקודת התחלה טובה להבין מדוע אנשים מסוימים אינם יכולים לבטא את הכעס שלהם וכיצד להתגבר על המחסום הזה.
כמה מהסיבות לכך שאתה לא יכול לבטא את הכעס שלך
"אני לא יכול לבטא את הכעס שלי כי אני לא יודע איך לעשות."
אם אתה אחד מאותם אנשים שאומרים שאתה לא יכול לבטא את הכעס שלך, הסיבה העיקרית היא כנראה שאתה לא אסרטיבי. זה יכול להיות ביטוי של הרבה דברים:
- אין לך את היכולת להגיד את מה שאתה חושב כשאתה חושב שזה "ילך נגד הזרם".
- אתה מרגיש לא מסוגל לעשות את זה מבלי לאבד את העצבים שלך.
- אתה מפחד לקפוא כשמגיע הזמן לתקשר.
רוב הספרים בנושא מדברים על אסרטיביות. עם זאת, רובם תיאורטיים. כדי להביע את הכעס שלך, יש צורך בכמה דברים ברורים: מה אתה רוצה לומר, מה אתה מרגיש ואיך אתה צריך לומר זאת.
הכנה היא המפתח להצלחה. שאל את עצמך מהי מטרת הכעס שלך. ברוב המקרים, התשובה תסתובב סביב חוסר ביטחון, ספקות עצמיים ואי התמודדות עם המצב. אתה יכול גם לתת להזדמנות לחלוף על פניך.
"אני לא יכול לבטא את הכעס שלי כי אני יודע שאין לי סיבה טובה להרגיש ככה".
השאלה הראשונה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה הכעס שלך באמת אומר לי. חשוב להבין את שורש הכעס שלך. אם הכעס שלך נובע מרגשות אנוכיים או שאתה כועס רק בגלל שמשהו לא הלך לך, זה נורמלי שאתה מתנגד להביע אותו.
אם אתה יודע עמוק בפנים שאין לך סיבה טובה לכעוס, אתה נמנע מלהראות זאת. אי ביטוי הכעס שלך בנסיבות אלה הוא מנגנון הגנה: הוא מגן עליך מלהראות מגוחך ולהתחרט אחר כך על מה שאמרת או עשית.
לכן, כאשר אתה כועס, חשוב לך להבין את הסיבות מאחורי זה. שאל את עצמך אם באמת יש לך על מה לכעוס. ברור, אתה יכול להבין את האסטרטגיה: "אני כועס אבל אני לא אומר כלום. אני שואל את עצמי אם יש לי סיבות ברורות לכעוס ואז אני אומר מה אני חושב". כי אם תעצרו לנתח את הסיבות מאחורי הכעס שלכם ותחליטו שהם תקפים, זה ייתן לכם את הביטחון והכוח לבטא אותו.
"אם אני מביע את הכעס שלי, אני מרגיש אשם".
אם באמת יש לך סיבות לכעוס אבל אתה מרגיש אשם בגלל זה, אז משהו לא בסדר. במילים אחרות, אתה חייב לקבל את זה שלכעס לא הופך אותך לאדם טוב יותר או רע יותר. אם אתה כועס, אתה צריך לבטא את הכעס שלך בצורה פרודוקטיבית והולמת. אתה חייב לעבוד על ההערכה העצמית שלך. הסיבה לכך היא שבמקרה זה, המחשבות שלך מונעות ממך להביע את הכעס שלך.
כל מה שאתה מרגיש וחווי מספיק חשוב כדי שתוכל לבטא אותו. למעשה, אתה אחראי להביע את אי הנוחות שלך, ואין סיבה להרגיש אשמה על כך. אשמה היא רגש שאתה צריך לנהל כי כל מה שהיא עושה זה לנטרל אותך כדי שלא תנקוט פעולה. זכור שיש לך זכות להביע את הכעס שלך בצורה הולמת.
"גם אם אני מביע את הכעס שלי, זה לא משנה כי הכל נשאר אותו דבר".
מצב זה מכונה חוסר אונים נלמד. למדת שלא משנה מה אתה עושה, אתה לא יכול לשנות את המצב שלך. אם אתם מזדהים עם סוג זה של קושי בנוגע לכעס, הגיע הזמן שתתחיל לעבוד. בהקשר זה, ייתכן שתזדקק לדף נקי עם האנשים סביבך, כגון בן/בת הזוג, משפחתך או עמיתיך לעבודה.
במובן זה, ד"ר מרטין זליגמן הסביר שחוסר אונים למד אינו בריא. זה מעייף אותך ברמה הפסיכולוגית ומשפיע על היכולת שלך להשתנות ולהתפתח באופן אישי בכל יום.
לסיכום, ראשית, עליך לאמת את הסיבות מאחורי הכעס שלך. אתה צריך לדעת אם הם מוצדקים או לא וצריך לדעת אם אתה מביע את הכעס שלך בצורה נכונה ומנומסת. לאחר מכן, עליך למצוא פתרון למה שגורם לחוסר האונים הנלמד הזה. תתחיל לעבוד! זה יהיה שווה את זה בסופו של דבר.
