נכשל שוב על אותה האבן
לפעמים אתה מבין שיש בעיות בחייך שחוזרות על עצמן שוב ושוב באופן בלתי מוסבר. אולי אתה אפילו שם לב שאותו דבר קורה לאנשים אחרים שאתה מכיר.
"תמיד יוצא לי גברים שבוגדים בי", אומר חבר אחד. "אני אף פעם לא מקבל עבודה שבה מעריכים אותי כעובד", אומר אחר. "למה כולם בסופו של דבר משתמשים בי?" טוען מישהו אחר.
"החיים הם מורה כל כך טוב שאם לא למדת את הלקח, הם יסבירו לך אותו שוב."
-בעילום שם-
כשראית את זה, לפעמים אתה בסופו של דבר חושב שהגורל באמת קיים והגורל שלך כבר כתוב איפשהו. או שאולי זה הכל קארמה וחייך הקודמים משפיעים כעת על ההווה שלך.
עם זאת, יש הסבר נוסף למעגל הנצחי הזה של חזרה על אותם דברים שוב ושוב...
כפיית החזרה
כפיית החזרה מוגדרת כאותו דחף לא מודע שמוביל אנשים לחזור על מצבים, עובדות, רגשות, מחשבות ומציאות כואבת.
אבל זה לא הגיוני! למה שמישהו ירצה לחוות משהו שלילי שוב אם אפשר ללמוד את הלקח ולהימנע שוב מאותן טעויות? האם איננו אמורים להימנע ממה שגורם לנו כאב ולחפש במקום זאת את מה שמוביל אותנו לאושר?
בעלי חיים לומדים לאחר חוויה בודדת. בני אדם לא. עכבר לא יורד בשביל פעמיים שבו גילה שיש מלכודת, או שבו הוא יכול לחוש שאחד משלו נפל. פיל מסוגל לזכור את פניו של מישהו שפגע בו לנצח. אם הוא ימצא את התוקפן לאחר 50 שנה, הוא ימנע או יתקוף אותו.
אבל בני אדם פועלים אחרת. אפשר לרמות אותם אלף פעמים באותו אופן. או הופתעו 150 פעמים מאותם טריקים. או להיות הקורבן הנצחי של אותו תוקפן. בני אדם אינם לומדים את הלקח והם נקלעים שוב לאותה האבן.
אנשים גם לא לומדים מניסיונם של אחרים . הם מניחים שבמקרה שלהם הכל יהיה אחרת. לפעמים הם ממש חוזרים על הטעויות, הבעיות והקונפליקטים של יקיריהם אפילו בלי לשים לב לזה.
איך עובדת החזרה?
כפיית החזרה עובדת כך: בחייו של אדם נוצרת טראומה כלשהי, בעיקר במהלך ילדותו. זה כל כך כואב שהם מוציאים את זה מהתודעה שלהם, הם שוכחים את זה, או שהם מפרשים את זה כמשהו טריוויאלי.
ההשפעה שהטראומה הזו משאירה אחריה לעולם לא נשכחת, אלא מדוכאת. זה נשאר סמוי וחוזר להפוך את עצמו נוכח עד שהאדם כבר לא מודע לזה.
הבעיה היא שהוא לא מופיע שוב ושוב כזיכרון. במקום לזכור את זה, אתה מפעיל את זה, אתה מיישם את זה בפועל. אתה יוצר סדרה שלמה של נסיבות כדי שאותו הדבר שעשה לך טראומה יקרה שוב, בתקווה לא מודעת שהתוצאה תהיה אחרת.
דוגמה להדגים זאת היא המקרה של נורמה: אמה הייתה קרה וקשה כלפיה. היא ניהלה יחסי מין תמורת כסף, מאחורי גבו של אביה של הילדה, ואילצה אותה להשגיח על דלת חדר השינה כדי שאיש לא יגלה עליה.
שנים לאחר מכן, הבת מתחתנת עם גבר שיש לו קשרים לסרסורים והבת עצמה מקיימת יחסי מין תמורת כסף. עם זאת, היא אובססיבית להשגיח על בעלה כדי לדעת את מעשיו עד לפרטים. יתר על כן, יש לה בת שהיא מתייגת כבלתי נסבלת.
בדרך זו, נראה כי נורמה חוזרת על התוכן הבסיסי של מה שהשפיע עליה: ההפקרות, המרחק בין אם לבת ותפקידה כשומרת.
ההשפעה הגדולה של הטראומה היא בדיוק זה: היא דנה את הנפגעים להיכנס למעגל קסמים של כאב וסבל, פעם אחר פעם.
לכן, חיוני לפנות לעזרה פסיכולוגית או פסיכואנליטית אם סבלת מטראומה (לא משנה אם אנחנו חושבים שכבר התגברנו על זה בדרך רגילה) או כשיש משהו בחיים שלנו שחוזר על עצמו בצורה דרמטית ותמיד מוביל אותנו למעוד באותה האבן.
