הגור הסקרן: סיפור יפהפה על השתקפות עצמית

הסיפור של הגור הסקרן עוסק כולו בהשתקפות עצמית. זה מתחיל במקום מיוער רחוק. שם במעמקי היער היה בית נטוש. בית שאיש לא גר בו במשך שנים רבות. הגור הבחין בבית אך פחד ממנו. הוא התרחק מזה מחשש שימצא משהו שהוא לא יאהב.

עם זאת, הגור היה סקרן. למחרת הוא חזר והתקרב קצת אל הבית, אבל לא העז להיכנס. השמש החלה להכות והטמפרטורה הפכה לבלתי נסבלת. הגור היה צריך מקום להסתתר מהקרניים החמות.

לאחר שהיסס מעט, החליט להיכנס לבית. המקום היה נטוש לחלוטין. "שלום!" אמר הכלב, אבל איש לא ענה לו. באחת הפינות היה גרם מדרגות, והוא החליט להתקרב. לא נראה היה שם אף אחד, והוא התחיל לטפס במדרגות בזהירות רבה. זה כאשר הסיפור של הגור הסקרן מקבל תפנית די מפתיעה...

מפגש בלתי צפוי

כשהגור עלה במדרגות, הוא נתקל בסלון גדול. להפתעתו, הוא מצא מאות גורים בדיוק כמוהו! ונראה היה שכולם חיכו לו.

הגור הסקרן היה כל כך שמח. הכלבים האחרים נראו ידידותיים מאוד. זה נתן לו ביטחון להרים את כפו הקטנה ולברך אותם. כולם בירכו אותו בחזרה מיד. הכלב הקטן נביח ידידותי, והאחרים עשו את אותו הדבר. "איזה מקום נחמד!" חשב הכלב הקטן. "אני אחזור מתי שאוכל!"

הימים חלפו והפעם הגיע עוד כלב. זה היה שונה; הוא היה הרבה יותר חושש והוזהר מראש. הוא עבר את אותו תהליך כמו הראשון. כשראה את הבית, הוא לא רצה להתקרב אליו. הוא פחד מדי והתרחק מזה.

אותו מקום, מפגש אחר

הכלב השני ראה שיש הרבה מקומות נחמדים באזור. הוא החליט לחזור, אבל תמיד שמר על מרחק מהבית הנטוש. אולם, יום אחד היה גשם זלעפות, ולא הייתה לו ברירה; הוא היה צריך להיכנס לבית.

כמו הכלב הראשון, הוא נכנס דרך בור שהוא חפר. ברגע שנכנס, הוא הסתכל על הכל בזהירות רבה. ברקע הוא יכול היה לראות את המדרגות, אבל הוא לא התקרב אליהן. הזמן עבר והוא התקרר. הוא חשב שאם יעלה לקומה השנייה הוא עלול להתחמם קצת, ולכן אזר אומץ ועלה.

הכלב הגיע לפסגה וראה את אותו אולם גדול. הוא ריחרח מסביב ונראה שהמקום לא מיושב. אבל אז גם הוא מצא מאות כלבים בדיוק כמוהו. הוא מיד התכונן לתקוף, והכלבים האחרים עשו את אותו הדבר. הוא נבח באגרסיביות וכך גם האחרים! הכלב עזב את הבית במהירות האפשרית, ואמר לעצמו שלעולם לא יחזור. "איזה מקום נורא!" הוא חשב.

הוא עזב כל כך מהר שהוא לא ראה שלט ישן על הרצפה. על השלט היה כתוב " בית המראות ". לא הגור הראשון ולא השני, הבינו שכל מה שהם ראו היו השתקפויות של התמונות שלהם.

מוסר השכל של הסיפור: הרהור עצמי

סיפורו של הכלב הסקרן מראה לנו אמת שלעתים קרובות אנו מתעלמים ממנה. מה שאנו רואים אצל אחרים הוא בעצם השתקפות של עצמנו. אנחנו מקבלים מאחרים בעצם את מה שאנחנו נותנים. מי שמתייחס לעולם מקבל חסד. ומי שיעשה את זה באגרסיביות יקבל תוקפנות. הסיפור מנסה ללמד אותנו על חשיבותה של רפלקציה עצמית.

בני אדם ניחנים גנטית בחברותיות עצומה. נולדנו לחיות בקבוצות; זה חלק מההרכב הביולוגי והתרבותי שלנו. אנחנו אולי אנוכיים, אבל הקבוצה תמיד שם באופק של כולם.

שאר חברי הקבוצה הם נקודת התייחסות מהותית; הם פועלים כ"בית של מראות". מה שאנו רואים בהם קשור רבות למה שאנו רואים בעצמנו – ממש כמו בסיפורו של הגור הסקרן.

כשיש לנו קשיים עם העולם, עלינו לשאול את עצמנו, לא את העולם. האם זה העולם אשם? או אולי אנחנו אלה שלא מתייחסים לזה בצורה חיובית במיוחד? סיפורו של הגור הסקרן גורם לנו לתהות האם הגיע הזמן לקצת הרהור עצמי חיובי.