כשאתה מחכה שהחיים שלך ישתנו..?

אני אוהב לפעול בפשטות כשזה מגיע לחיים. אחד הדברים שאני עושה מדי יום, כבר כמה ימים, הוא להעמיד פנים שאני משתחרר מאשליות או הבטחות נצחיות. הבנתי שאני משתמש בכמות עצומה של אנרגיה כשאני מדמיין את עצמי במצב שרציתי לעתיד. התרכזתי יותר מדי במחר.

אז, קיבלתי את ההחלטה להפסיק לחיות את חיי ללא הרף לקוות ולחכות, ולא לצפות מעצמי לכלום. ברגע שקיבלתי את ההחלטה הזו, נראה היה שהלב שלי קיבל סימן גדול של הקלה, ונשמתי התחילה לחיות באמת. באופן כללי, אנשים מתמקדים ב"איך" הם אמורים לחיות, מבלי להבין שבכך הם אינם חיים במלואם. אנחנו כולאים את הנשמה שלנו והופכים את עצמנו לרובוטים.

אז יום אחד החלטתי להפסיק את המחשבות שהיו לי על עצמי, על מה שציפיתי מעצמי, על כל התקוות וההזיות שלי. החלטתי להפסיק ליצור ציפיות ולחיות ברציפות ובאופן קבוע בכל רגע ורגע... להתרכז במה שקורה בהווה ולהצליח ליהנות ממנו, ולא רק לחכות שמשהו יקרה.

אל תחכה לאחרים

אז, כחלק מההחלטה שלי, גם הבנתי שאני לא יכול לחכות לאחרים. שאחרים סביבנו יעריכו אותנו, שבני הזוג שלנו יבינו אותנו, שנבין את עצמנו ושאחרים יבטחו בנו... הדברים האלה לא תמיד באים בקלות. למדתי שהדבר הכי חשוב הוא שאני מאמין בעצמי ואם אני עושה משהו, זה לא מתוך תקווה למשהו בתמורה, אלא בגלל שבאמת, באמת רציתי לעשות את זה.

אל תחכו לכסף

לפני כן, התרכזתי ברעיון להגיע ליעדים והזדמנויות חדשות בעבודה עם להרוויח הרבה יותר כסף, והיו לי הרבה הזיות לגבי הרעיון הזה. עם זאת, הבנתי שככל שהשתוקקתי לדברים חומריים, החיים נתנו לי פחות, והתקדמתי פחות לקראת המצב הזה. קיבלתי את מה שכבר היה לי ושאני לא צריך יותר כדי להרגיש טוב עם עצמי או להיות מאושר.

הבנתי שאני לא נהנה, ולא מתענג על מה שיש לי באמת בכל רגע. הגבלתי את עצמי להתמקד בעתיד, כאשר יהיה לי יותר ואעשה יותר... במציאות, איבדתי את הזמן החשוב ביותר: הרגע הנוכחי.

אל תחכו שהכל יהיה מושלם

למה לחכות שהכל יהיה מושלם? כשחשבתי כך, הבנתי שאני לא מסוגל להרגיש את השלווה הפנימית האמיתית שלי.

כאשר אתה מפסיק לחכות שהכל יהיה מושלם, אתה מפסיק להסתמך על הסביבה שלך כדי להאיר את הכוח האמיתי שלך, השלווה והאיזון הפנימי שלך; מה ששום דבר או אף אחד לא יכול לשנות לעולם. אבל השלמות לא קיימת. נמאס לי לחפש את זה.

אל תתעכב על מחר

אנו מפחדים לא להיות מסוגלים להתגבר על מה שאנו חוששים ממנו, או על מה שאנו חושבים שיכול לקרות. אז, התחלתי לשקול את הרעיון לומר לעצמי ש"מה שצריך לקרות יקרה, והכל יקרה מסיבה כלשהי".

לכולנו יש תוכניות. לי עצמי יש מטרות שאפתניות. עם זאת, כאשר אתה מתחיל לחיות לפי המנטרה הזו, אתה יכול לראות את ההזדמנויות המדהימות שיש בחוץ עבורך. וכשזה קורה, התוכניות שלך עשויות להיראות קטנות בהשוואה לשאר העולם.

הציפיות שואבות את האנרגיה שלנו ובמציאות מצמצמות את הראייה שלנו כך שנוכל לראות רק נתיב אחד או שניים או אפשרויות בעצמנו. יתר על כן, האפשרויות הללו לרוב כבר נמצאות במוחנו. האנרגיה שלנו חסומה על ידי חשיבה רק עלה"איך" ולאה"למה".

תמיד הסתכלתי לעבר המחר. הייתי מחכה ומחכה. המוח שלי היה יוצר שרשרת של אירועים שרציתי שיקרו בחיי, ולכן הראש שלי תמיד עבד תחת הלחץ להגיע למטרות האלה של הציפיות שלי. הגוף שלי תמיד רץ ב-110%, שאל את עצמי מה צריך לקרות אחר כך, ואיזה דברים אני יכול לעשות כדי לקבל את מה שגרם לי כל כך הרבה חרדה.

כל זה היה בגלל שלא ידעתי באופן מוחלט איך להשיג את מה שרציתי וקיוויתי מעצמי. אבל, אתה רוצה לדעת את החלק הכי מצחיק? כשהפסקתי לחשוב על המנגנון של השתלשלות האירועים, התחילו לעלות בי תשובות ורעיונות יוצאי דופן. אלה אפשרו לי לבצע דברים הרבה יותר פשוט, וליהנות מהם בו זמנית.

תמיד הייתי מותש פיזית ורגשית כשהייתי יוצא לעשות משהו, מכל הסיבות שצוינו לעיל. זה היה כמו אימון למרתון שאכזב אותי וגזל ממני קצת מחיי. זה פרדוקס: הדבר שהכי רציתי ירוקן ממני לחלוטין את האנרגיה החיונית שלי בתהליך להגיע אליו. לא הגיוני במיוחד, נכון?

לאחר שסידרתי את כל הנקודות הללו במוחי, והגעתי להבנה במוחי לגבי מה הנשמה שלי זקוקה לו ושהלב שלי נכסף אליו, החיים שלי התחילו להתמלא במתנות חדשות שפשוט נפלו בדרכי בכוחות עצמם. התחלתי להעריך את מה שהחיים נותנים לי, משהו שמעולם לא הערכתי קודם לכן. רק חיפשתי שוב ושוב את התשובה לשאלה אחת: איך אני מגיע לשם?

לסיכום, הכל הסתכם בכך שהחלטתי לוותר על השליטה בחיי ולהתעקש פשוט לראות איך הדברים הולכים להתנהל. הכל קורה כפי שהוא קורה כי לחיים יש קצב משלהם, פשוט ובלתי ניתן לשינוי. אז, זה הזמן שבו אנחנו יכולים להעריך איך להרגיש את החיים ואיך לתת להם לזרום, לא לחכות, לא לקוות, אלא פשוט לחיות ולהיות נאמנים לעצמנו.