מקס איטינגון ועמודי התווך של החינוך הפסיכואנליטי

מקס אטינגון היה אחד מהרופאים והפסיכואנליטיקאים הראשונים והחשובים ביותר מהדור הראשון. הוא תרם תרומה מהותית לחינוך ולהכשרה פסיכואנליטית, ועבודתו שינתה את זרם המחשבה בתחום.

פסיכואנליטיקאים עוברים סוג אחר של הכשרה מאנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש. בימיה הראשונים של הפסיכואנליזה, לא היו תוכניות הכשרה ללימוד התחום המסוים הזה. במקום זאת, פסיכואנליטיקאים היו צריכים להיות בעלי תואר ברפואה. במילים אחרות, פסיכואנליטיקאים היו, בראש ובראשונה, רופאים.

פרקטיקה זו נמשכת במדינות מסוימות כיום, אם כי זו לא הדרך היחידה להיכנס לתחום הפסיכואנליזה. הודות לעבודתו של מקס אייטינגון ודמויות בולטות אחרות, עתיד הפסיכואנליזה השתנה לעד, התפצל מעולם הרפואה והפך לתחום בפני עצמו.

אחד ההבדלים העיקריים בין פסיכולוג לפסיכואנליטיקאי הוא שהראשון דורש תואר אוניברסיטאי בתחום הפסיכולוגיה. פסיכואנליטיקאים, לעומת זאת, מוכשרים לרוב על ידי ניתוח הכשרה משלהם. מקס איטינגון מילא תפקיד מהותי בהבאת השינוי הזה.

במאמר זה אנו רוצים לשפוך מעט אור על הנושאים הללו ולגלות עוד על חייו ופועלו של מקס אייטינגון.

מקס איטינגון: השנים הראשונות

מקס אייטינגון נולד בעיירה מוגילב, בלארוס ב-26 ביוני 1881. הוא בא ממשפחה של יהודים אורתודוקסים בעלי מעמד חברתי טוב מאוד. אביו, חיים אייטינגון, היה סוחר אמיד. הוא החל את הקריירה שלו בעסקי הסוכר, לפני שעבר מאוחר יותר למקצוע הפרוות. למקס היו שתי אחיות ושני אחים, והוא היה השני בגודלו מבין חמישה ילדים.

המשפחה התיישבה בגרמניה כשמקס היה רק בן 12. הוא היה ביישן והיה לו גמגום חמור. כתוצאה מהגמגום שלו, הוא נשר מבית הספר התיכון, אך לאחר מכן למד שיעורים בתולדות האמנות ובפילוסופיה באוניברסיטאות היוקרתיות של האלי, היידלברג ומרבורג.

בשנת 1902, הוא החל ללמוד רפואה בלייפציג, לאחר שעבר מבחני שוויון בתיכון כדי להשלים את לימודיו. לאחר מכן, הוא מצא עבודה בציריך, כעוזר של יוג'ין בלולר. בזמן שהיה שם, הוא גם פגש את קרל גוסטב ג'ונג בפעם הראשונה. מבין השלושה, אייטינגון היה הראשון שהגיע אל זיגמונד פרויד, ונסע לווינה ב-1907 לפגישתם הראשונה.

אייטינגון ופסיכואנליזה

מקס אייטינגון החל להשתתף במפגשים של החברה הפסיכולוגית של וינה. שם, הוא נשא נאום מעניין שמשך את תשומת לבו של זיגמונד פרויד. כתוצאה מנאום זה, השניים נפגשו כדי לדון במקרה מעניין במיוחד. מתוך דחף החליטו מקס אייטינגון ואבי הפסיכואנליזה לבצע את אחד מניתוחי ההכשרה הראשונים בהיסטוריה. הם עשו זאת בשלבים, ניהלו את הפגישות שלהם בין 1908 ל-1909, במהלך טיולי ערב יחד.

הפגישה שלו עם זיגמונד פרויד סימנה לפני ואחרי בחייו של מקס אייטינגון. מאותו רגע, הזוג יצר קשר בלתי שביר, שנמשך עד מותו של פרויד. אייטינגון הפך לאחד מ"אנשי סודו" הקרובים ביותר. יותר מפעם אחת, הוא הפקיד אותו לנהל משברים בתוך חברות פסיכואנליטיות שונות.

עם זאת, לא כולם החזיקו את אייטינגון באותו עניין, מכיוון שהחלו להתפרץ חילוקי דעות בין הפסיכואנליטיקאים של אותה תקופה. עבור קארל ג'ונג, אייטינגון היה אדם חסר משמעות, בעוד שדרגת אוטו התנגד נחרצות להצטרפותו לוועדה החשאית, דבר שעשה ב-1919. מקס מעולם לא היה תיאורטיקן פסיכואנליטי גדול, אך נשאר תומך נלהב של המורה שלו, והוא מואשם ביישום הטכניקות הבסיסיות שלו.

תרומות בולטות

יחד עם קארל אברהם, מקס אייטינגון הקים את המרפאה הפסיכואנליטית בברלין, ותרם משאבים כספיים ניכרים לחברה. הוא גם תמך כלכלית בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה.

בהמשך הפכה המרפאה למכון הפסיכואנליטי של ברלין, מוסד שמטרתו הייתה לספק תוכנית הכשרה מובנית לפסיכואנליטיקאים.

שלושת עמודי התווך הגדולים של החינוך, כפי שתוארו על ידי זיגמונד פרויד ויושמו בעקביות רבה על ידי מקס אייטינגון, היו הבאים:

• הכנסת ההכשרה לפסיכואנליזה. זה כאשר הפסיכואנליזה מתנהלת על ידי מישהו השואף להיות פסיכואנליטיקאי. המטרה היא שהאדם יפתור את הקונפליקטים הלא מודעים שלו וילמד את הטכניקה.
• הכשרה משלימה באמצעות סמינרים מובנים. בפסיכואנליזה, השתתפות בסמינרים או בקבוצות לימוד חיונית לאינטראקציה עם עמיתים ולהגברת הכישורים של האדם.
• פיקוח והצגת תיקים. בני גילם, להם היה עליהם להציג את המקרים עליהם עבדו, פיחו כל פסיכואנליטיקאי.

שלושת עמודי התווך הללו נותרו ללא שינוי בימינו בתחום הפסיכואנליזה הקלאסית. מקס אייטינגון וזיגמונד פרויד נשארו חברים קרובים עד מותו של פרויד ב-1939. אייטינגון עצמו מת רק ארבע שנים לאחר מכן, בירושלים. עם זאת, הוא הותיר השפעה מתמשכת על תחום הפסיכואנליזה, ועל הכשרתם של פסיכואנליטיקאים עתידיים.