אהבה רדומה מתעוררת

אהבה רדומה היא כמו ציפור לכודה בכלוב. הוא קיים, הוא חי, אנו יכולים לשמוע את שירו ואת פעימות הלב שלו. אבל הוא לא מסוגל לפתוח את כנפיו ולעוף חופשי. זהו מצב שחווים זוגות רבים שאוהבים אחד את השני. יש להם חיבה עמוקה אחד לשני ושניהם יודעים זאת. עם זאת, הם לא מבטאים זאת במלואם ולכן זה לא ממלא את חייהם בקסם.

התחושה הזו עלולה לבלבל. אתה עלול להרגיש שאתה לא אוהב מישהו יותר, למרות שאתה עדיין מרגיש חיבה. אבל אם אתה דואג לאבד אותו או אותה, אתה יכול לדעת מיד שאתה מתמודד עם אהבה רדומה. למרות זאת, יש לך ספקות. האם כדאי להישאר במערכת יחסים שלא מרגשת אותי? האם זו באמת אהבה או רק הרגל?

כמעט לכל הזוגות יש שאלות מסוג זה לאחר שהיו יחד במשך מספר שנים. גם קבוצת חוקרים מאוניברסיטת פלורידה סטייט בארה"ב שאלה את עצמה את השאלות הללו. הם עיצבו מחקר כדי לגלות אם הכנסת שינוי ספציפי לזוגיות יכולה לעזור לה לפרוח שוב. התשובה, הם גילו, הייתה כן.

מהתאהבות לאהבה רדומה

כולנו יודעים שהשלבים הראשונים של מערכת יחסים הם המרגשים ביותר. בשלב הראשון, שאנו קוראים לו התאהבות, זה כמו לחיות בעולם אחר. אנחנו מרגישים פרפרים בבטן, כמובן. אבל מעבר לזה, זה כאילו הכל פתאום הגיוני. ושום דבר אינו רגיל, הכל שלם ואמיתי. זה כמו למצוא את החלק החסר בפאזל. כשהפאזל הושלם, הוא חושף תמונה צוהלת ונפלאה.

כשאנחנו מאוהבים אנחנו מקבלים טעימה קטנה מהנצח. זו הרגשה כל כך יוצאת דופן שלעולם לא נרצה לוותר עליה. עם זאת, ככל שאנו רוצים לשמור אותו, הקסם של אותם שלבים ראשוניים מתחיל להתפזר. הפרפרים עפים קצת יותר לאט. אנו מגלים שלמרות הכל, גם לאינסוף יש גבולות. אם אהבה הייתה צלחת אוכל, הרסנו את האסתטיקה של המצגת (בין השאר בגלל שבחרנו) ואנחנו מתחילים לאכול.

בשלב זה, יש אכזבה תרתי משמע. זה לא נדיר שאנחנו מוצאים היבט כלשהו של האדם האחר שאנחנו לא אוהבים. אנחנו יוצאים מהחלום וחוזרים למציאות, שהיא תמיד קצת מאכזבת. אם יש לנו קשר חזק עם בן הזוג, אנחנו מצליחים לנווט את המעבר הזה ולעבור לשלב אחר. זה שלב פחות מרגש, אבל הוא גם עמוק יותר.

עם זאת, ככל שחולף הזמן, אנו יכולים גם להרגיש נוסטלגיה למה שהרגשנו קודם. הנוסטלגיה הזו היא בדיוק מה שמוביל אותנו לשאול אם עדיין יש שם אהבה. אם זה פשוט השתנה, או אם זה כבר לא שם.

אנחנו אולי לא דוחים את בן הזוג שלנו, אבל אנחנו גם לא מרגישים את אותה התלהבות כמו שהרגשנו בהתחלה. אנחנו אולי לא רוצים לסיים את הקשר, אבל אנחנו מרגישים אדישים כלפיו. אנחנו גם מבינים שהדברים שעשינו בשמחה עבור בן הזוג שלנו בעבר הפכו למטלה מסוימת.

זה השלב שחקרו החוקרים מאוניברסיטת פלורידה סטייט. הם גם מצאו את המפתח להחייאת מערכת היחסים. בוא נראה מה זה.

איך להעיר אהבה רדומה

חוקרים גילו שבנוכחות אהבה רדומה, כל אדם שייך אוטומטית את בן הזוג שלו לסדרה של תמונות ורעיונות. אלה מופיעים במוח באופן לא מודע. כך, למשל, אישה רואה את בן זוגה והמוח שלה מקרין תמונה של נעלי בית. או שאדם רואה את בת זוגו וחושב על כיור מלא בכלים.

מדענים שאלו את עצמם מה יקרה אם יאמנו זוגות לשנות את האסוציאציות האוטומטיות הללו. הניסוי, מתוך מחשבה על השערה זו, התמקד בקבלת כל אדם לשייך את בן/בת הזוג שלו לתמונות חדשות וחיוביות. במקום לראות נעלי בית ישנות, האישה הייתה רואה גור. ולא יראה כיור מלא כלים, אלא חיה מתוקה.

פסיכולוגים השתמשו בשיטת ההתניה האופרנטית. זה מורכב ממתן פרס בכל פעם שהאדם קישר את הדימוי של בן הזוג שלו למשהו חיובי. כשהם לא, הם מקבלים חיזוק שלילי או כלום. הניסוי נעשה עם קבוצה של 144 זוגות מתנדבים. כדי להגיע לתוצאה אובייקטיבית יותר, הוצגו לחלק מהזוגות דימויים חיוביים, ולחלקם תמונות ניטרליות.

הניסוי הראה שהשערת החוקר הייתה נכונה לגבי "אהבה רדומה". אלה שקיבלו התניה חיובית בקשר עם בני זוגם הרגישו שמערכת היחסים שלהם התחדשה. אלה שקיבלו התניה ניטראלית של אסוציאציות (הראו להם תמונה של מזלג, למשל) לא הראו שום שינוי משמעותי. הם הראו שאהבה היא גם משהו שמשתנה ומסתגל בתוך המוח ורגיש מאוד לאסוציאציות.

הם הראו שאפשר להקים אהבה על ידי הצלה וחיזוק. המפתח הוא יצירת קשרים בין התמונות של בני הזוג זה לזה לבין גירויים חיוביים. אולי בגלל זה לזוגות שיש להם הערצה הדדית זה לזה אין שום בעיה לשמור על אהבתם ערה.