הימורים פתולוגיים: אבחון, תיאוריות וטיפול
עבור רובנו, הימורים, על שלל צורותיו, ולעיתים נתפסים כמשחקים בלבד, יכולים להיות סתם עוד פעילות פנאי שלא חייבת לגרום לתוצאות שליליות כלשהן. עם זאת, עבור אחרים זה יכול להתפתח להימורים פתולוגיים.
יש אנשים שיכולים לשחק ולהמר בשמחה במפגשים חברתיים כצורה של כיף או סוציאליזציה עם אחרים או כדרך להעביר את הזמן. עם זאת, ישנם מקרים נוספים שבהם הימורים מפסיקים להיות בידור בלבד והופך לחלק מרכזי בחייו של האדם. זה מתחיל לשלוט בחיים שלהם.
כאשר אדם לא יכול להפסיק לחשוב על הימורים, מרגיש צורך לשקר או מהמר סכומי כסף גדולים שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד, ייתכן שהוא הפך למהמר פתולוגי.
מה זה הימורים פתולוגיים?
יכולתו של אדם לשלוט מרצון במעורבותו בהימורים מחליטה אם הימורים יכולים להיחשב כפתולוגיים בחייו. באופן כללי, לא קל לאדם לקבל תפיסה אמיתית של היכולת שלו לשלוט בדברים. לפיכך, ייתכן שהם לא יוכלו לזהות את הסכנות האמיתיות עד שיהיה מאוחר מדי.
הטיה זו, הנקראת אשליה של שליטה, גורמת לשחקנים לחשוב שהם שולטים במצב ויכולים להפסיק מתי שהם רוצים. עם זאת, המציאות שונה וההימורים (שהם תופסים כמשחקים פשוטים) יכולים לעיתים קרובות לצאת משליטה. לכך עלולות להיות השלכות הרות אסון ברמה הכלכלית, המשפחתית, החברתית והעבודה.
ה- DSM-5 (מדריך אבחון וסטטיסטי להפרעות נפשיות) העביר את ההימורים לקטע של הפרעות הקשורות לחומרים והתמכרות. מה שהניע את השינוי הזה היה הדמיון בין הימורים להתמכרויות אחרות. אותם מנגנונים מוחיים מופעלים בשני האזורים, במיוחד אלו הקשורים למערכת התגמול של המוח.
כיצד מאבחנים הימורים פתולוגיים?
על מנת לאבחן הימורים פתולוגיים בחולה, ה- DSM-5 אומר לנו שההימורים חייבים להיות בעייתיים, מתמשכים וחוזרים על עצמם. זה חייב גם לגרום להידרדרות משמעותית קלינית או אי נוחות אצל האדם. זה אומר שהאדם משחק כדי להימנע מתחושה רעה. בהימורים, כל שאר הגורמים המניעים מאבדים מערכם.
המטופל חייב גם להביע ארבעה קריטריונים או יותר, מתוך סך של תשעה, על פני תקופה של 12 חודשים. קריטריונים אלו הם:
- צורך להמר, להגדיל ללא הרף את כמות הכסף איתו הם משחקים כדי לקבל את הריגוש הרצוי.
- הם עצבניים או עצבניים כשהם מנסים לצמצם או לוותר על הימורים.
- הם עשו מאמצים חוזרים ונשנים לשלוט, לצמצם או להפסיק את ההימורים.
- לעתים קרובות, הם לא יכולים לחשוב על שום דבר מלבד הימורים.
- הימורים כשהם מרגישים רע.
- לאחר שהפסידו כסף בהימורים, הם לעתים קרובות חוזרים זמן קצר לאחר מכן כדי לנסות לזכות בו בחזרה.
- הם משקרים כדי להסתיר את מעורבותם בהימורים.
- הם סיכנו או איבדו מערכת יחסים חשובה, עבודה או קריירה אקדמית או מקצועית.
- סומך על אחרים שיתנו להם כסף כדי להקל על מצבם הכלכלי הנואש.
אנחנו לא צריכים להתייחס להתנהגות הזו בגלל סוג של אפיזודה מאנית, שכן אז נצטרך ללכת בדרך זו של אבחון ולא זה של הימורים פתולוגיים.
עיוותים קוגניטיביים
בנוסף למאפיינים האבחוניים הללו שמסופקים על ידי האגודה הפסיכיאטרית האירופית, ישנם גם מספר עיוותים קוגניטיביים שאנו יכולים למצוא לעיתים קרובות בחולים אלו.
בנוסף לאשליית השליטה, זה נורמלי שהשחקנים יתבטאו:
- מתאם אשלייתי. כאן, האדם מחשיב שתהיה שיתוף פעולה עם משתנים מסוימים שבהם ברור שלא תהיה. דוגמה אחת כזו היא: " אם אדבר יפה אל הקוביות, אז אקבל ציון גבוה יותר ".
- האובססיה לתדרים מוחלטים. זה אומר שהם מעריכים את ההצלחה שלהם במונחים של מה שהם זכו ולא לוקחים בחשבון את כל מה שהם הפסידו.
- ייחוס גמיש. זה המקום שבו הם מייחסים את הצלחתם לגורמים אישיים ואת כישלונותיהם לגורמים חיצוניים שאינם בשליטתם.
- הסברים פוסט הוק. במקרה זה, הם מאמינים שהם חזו את התוצאה ברגע שהיא כבר התרחשה.
תיאוריות הסבר לגבי הימורים פתולוגיים
כמה נקודות מבט תיאורטיות שניסו להסביר הימורים פתולוגיים הן הבאות:
מודל הצורך קובע
לפי תיאוריה זו, הימורים נתפסים כהתנהגות ופעולות המספקות חלק מחסרונותיו של הנבדק. הם מתמכרים כשהם מנסים לשלוט במתח הכרוני שיוצרים החסרונות הללו לכאורה.
שני גורמים שיובילו אנשים להימורים הם:
- בעל רמה שונה של הפעלה פסיכופיזיולוגית אברסיבית.
- מצב זהות שונה, כגון רגשי נחיתות, מוגבלות או תחושת דחיה.
במקרים אלו, באמצעות הימורים, הם מנסים לכסות על הליקויים הבלתי פתורים הללו.
תיאוריית ההיפוך של בראון
זה מבוסס על עוררות/הפעלה ותיאוריית ההיפוך של אפטר. הוא מציע שתי מערכות שיובילו את האדם לרצות להמר בשל המוטיבציה לשחק ולרמת הפעלה מיטבית.
מנקודת מבט זו, אנו יכולים לדבר על:
- מצב טליק (הנבדק מוטיבציה וממוקדת מטרה, נהנה מהציפייה, אך עם הפעלה נמוכה).
- מצב פאראטלי (מצבים של הפעלה והנאה גבוהים עם תחושות מיידיות).
אנו יכולים לומר שאדם במצב טליק תופס את המשחק בחרדה ואלו במצב הפראטלי נמשכים יותר להימורים. האדם הטליק מתחיל לשחק בניסיון לגרום למצב פרטלי, שבו הם לא ישתתפו בחרדה, אלא בהנאה.
מה שקורה כאן הוא שהשחקן "לומד" שאם הוא ימשיך לשחק למרות החרדה שהוא מרגיש אז יבואו מוטיבציה וזכיות. לכן, במקרים אלה, הבעיה תמיד תישאר.
דוגמנית דיקרסון ואדקוק
תיאוריה זו מסבירה כיצד האדם ממשיך להמר ומתמקדת בהפעלה כמשתנה מפתח. שני הגורמים המווסתים את ההפעלה הם מצב הרוח ואשליית השליטה.
מודל זה מסביר שככל שמצב הרוח נמוך יותר, כך הרצון לשחק נמשך זמן רב יותר. הם עושים זאת על מנת להגיע לרמת הפעלה אופטימלית שהשחקן מרגיש איתה בנוח.
דגם Sharpe ו-tarrier
מודל זה מסביר את הבעיה על ידי התמקדות במוטיבציה האופיינית למשחק: עד כמה הוא משתנה. הרווח הכספי הוא לא משהו קבוע. לפעמים הם מנצחים, לפעמים לא, וגם הסכומים משתנים. השונות הזו מקלה על האדם להתמכר למשחקי הימורים, מכיוון שהוא לא יכול לצפות אם, או מתי, הוא עומד לנצח.
טיפול בהימורים פתולוגיים
ישנן שתי מטרות טיפוליות בכל הנוגע להימורים: התנזרות מוחלטת או משחק מבוקר. המטפל יבחר זה או אחר בהתאם לפרופיל של כל מטופל. עם זאת, הטיפול הנפוץ ביותר הוא התנזרות מוחלטת. אנו יכולים למצוא את סוגי הטיפולים הבאים:
קבוצות לעזרה עצמית, כגון מהמרים אנונימיים
היא רואה בהימורים מחלה כרונית ומתקדמת. הם מאמינים שאתה יכול להתערב כדי למנוע את התפתחותה, אבל אין תרופה אולטימטיבית.
סוג הקבוצה הוא רשת תמיכה חברתית אך אחוזי הנשירה גבוהים מהמפגשים הראשונים. סוג זה של טיפול לא יהיה שימושי במיוחד עבור אנשים בשלבים הראשונים של התמכרות להימורים. זה יותר עבור אנשים שיש להם יותר בעיות קשורות.
טיפול תרופתי
- מייצבי מצב רוח, כגון ליתיום קרבונט יחד עם נוירולפטיקה.
- SSRIs, כגון fluoxetine.
- נלטרקסון בשל הדמיון שלו להתמכרויות לחומרים.
תוכניות מרובות רכיבים
ישנן שתי דרכים לבצע תוכניות אלה:
- מעצר. זוהי האפשרות הטובה ביותר עבור מטופלים ללא כל תמיכה חברתית או משפחתית, רעיונות אובדניים או חוסר ארגון התנהגותי. אנחנו מדברים כאן על אנשים עם בעיות הימורים רציניות.
- טיפול חוץ. מנקודת מבט זו, אנו יכולים להתמקד בשתי הדוגמאות המפורסמות ביותר: התוכנית שהגה Ladouceur et al. והתוכנית של echeburua ובאז. הראשון כולל טכניקות קוגניטיביות יותר כגון מבנה מחדש, פתרון בעיות ומניעת הישנות. מצד שני, התוכנית של Echeburua ו-Baez היא התנהגותית יותר במהותה, כולל אסטרטגיות כמו בקרה-גירוי וחשיפה עם מניעת תגובה, כמו גם טיפול קבוצתי.
בדיוק כמו בכל התמכרות, טיפול בהימורים פתולוגיים אינו קל. ראשית, האדם צריך להכיר בבעיה שלו. לאחר מכן, הם צריכים להבין שהם לא יכולים להתמודד עם זה בעצמם.
לבסוף, במקרים רבים, מערכת תמיכה טובה היא הגירוי החיוני האחרון שמעודד את האדם להשתתף במפגשי טיפול. מפגשים אלו יכולים לחזק ולגבש את ההתקדמות של האדם, וגם לסייע במניעת הישנות.
