אהבה לעולם לא תקלקל ילדים
יש כאלה שכל הזמן חושבים שלחבק ילדים יותר מדי, להראות להם חיבה ולחבק אותם בסופו של דבר יפנק את הילדים הקטנים. שנעשה מהם עריצים קטנים בלתי נשלטים.
אולי זו הסיבה שאנחנו כל הזמן שומעים דברים כמו "עדיף לבנות מהם הפרדה כמה שיותר מהר" או שתשומת לב רבה מדי אליהם בלילה כשהם בוכים היא טעות, ושעדיף לתת להם להירגע. למטה בכוחות עצמם. עלינו להיות זהירים מאוד כשמדובר באמונות פופולריות אלו, שלעיתים נוטות לא להכיל הרבה חוכמה.
אהבה שמוצעת בחוכמה, הגשמה, חופש ואינטליגנציה לעולם לא תקלקל ילד. כי לחנך ילד לרגשות זה לחנך אותו מאושר ולא מפחד או כפייה.
הסיבה הגדולה ביותר ל"קלקל" של ילד היא למעשה חוסר תשומת לב או אדישות. למשל, להיעזר בהצעה של הטלפון הנייד שלנו לילד בן שנתיים כדי שזה יירגע ויבדר אותם קצת בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. להציע לילדנו תשומת לב, חיבה ואהבה לעולם לא יקלקל אותם.
לגדל את ילדך עם אינטליגנציה רגשית
גם כולנו יודעים שיש ילדים תובעניים שמראים רמת צורך גבוהה. הם רוצים תשומת לב, הכרה, מילים, והם כל הזמן משחקים לקראת שבירת הגבולות שלנו. בין אם נאמין בכך ובין אם לא, החיבה הולכת להיות כלי המפתח שלנו. עלינו לגלות חיבה אינטליגנטית שיש בה אסטרטגיות בראש.
חיבה נבונה יודעת לזהות את הישגיו של הילד, להטיל גבולות ולהשתמש בתיקון החיובי של טעויותיו כדי לחנך אדם בטוח יותר בעצמו, עם פחות תסכול והערכה עצמית גדולה יותר.
אנחנו יודעים שחינוך זה לא קל, שלכל ילד יש צרכים מסוימים, ושאותה עצה לא עובדת אפילו לשני אחים.
אז, מניעת מפונקים של ילדינו אינה תלויה כלל בתשומת הלב שאנו נותנים להם, אלא במתן "תשומת לב איכותית ואינטליגנטית". לכן יש לזכור את ההנחיות הבאות:
אמור כן להתקשרות מאובטחת ועקבית
ילדים, במיוחד בשנות חייהם הראשונות, זקוקים להתקשרות עם הוריהם על מנת לפתח חיבור בטוח לאותו הקשר חברתי ראשון, שהוא המשפחה.
התקשרות מאובטחת מרמזת שתמיד נגיב בעקביות מסוימת. כשתינוק בוכה, צריך לטפל בו; כשילד שואל שאלה, הוא מצפה לקבל תשובה.
אם לא נטפל בהם, אם לא נענה לשאלותיהם, הילד ינסה למשוך את תשומת ליבנו באינספור דרכים. הילדים שלנו זקוקים להרגלים עקביים ולהיקשרות איתנה ובונה, שבה הם מרגישים בטוחים לגלות את העולם, יד ביד איתנו. מיום ליום הם יתקדמו בעצמאות רבה יותר.
תגיד לא לאסטרטגיה הקלה ביותר
לאהוב מישהו זה לדאוג לאדם הזה, במקרה הזה, לילדים שלנו. ולדאוג ולהשקיע זמן בילדים שלנו גם לעולם לא יקלקלו אותם.
יש אמהות ואבות שכדי לחסוך זמן ולהימנע מדמעות או התקפי זעם מעדיפים את "הדרך הקלה": להיכנע. אם הילד שלי בוכה כי לא נתתי לו את החלב בכוס של אחותו הגדולה, אני בסופו של דבר. לקחת את הספל מאחד כדי לתת אותו לשני. ואכן, זה יכול לסיים את הדברים מוקדם ולבטל את הדמעות, אבל למעשה מה שאני עושה זה להיכנע: "לקלקל".
ובהינתן שאנחנו אוהבים אותם, אנחנו הולכים ללמד אותם לשלוט ברגשות האלה. ללמד אותם שאתה לא תמיד יכול להשיג את מה שאתה רוצה, ושכעס ודמעות הם לא תמיד הדרך להשיג את המטרות שלך. אנחנו נגיד להם לא, ואולי הם יבכו היום, בדיוק כמו מחר ומחרתיים. אבל נהיה תקיפים ונמשיך לחנך אותם להתנגד לתסכול עד שהם יבינו זאת סוף סוף.
אל תעשה שימוש בסחיטה רגשית; להשתמש באינטליגנציה רגשית
"אתה הולך לעצבן אותי עד מוות", "תתנהג, כי אם לא, אני לא אוהב אותך יותר", "אם תעשה את זה, כל הילדים האחרים הולכים לצחוק עליך"... סוג זה של סחיטה רגשית אינה אסטרטגיה טובה.
זכרו תמיד שלמילים יש כוח, ושילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. הימנע מסחטנות רגשית אחרת נמסור לעולם סחטנים רבי עוצמה שיגרמו לאנשים אחרים אומללים.
יש להסביר כל חובה או עונש כדי שהילד יבין. דאגו לרגשות שלהם ותמיד נסו להפוך את הכעס העצום הזה, הפחד הזה או העצב למילים.
להקדיש להם זמן, להסתכל להם בעיניים ובגובה כשהם מטורפים, ולהפוך כל מילה שלהם לחשובה ביותר עבורך לעולם לא יקלקל אותם.
גם לתת להם קול, הכרה ואוטונומיה בחיי היומיום שלהם לא יקלקל אותם
כשאנחנו מציעים להם אחריות ונותנים להם קצת יותר חופש, אנחנו לא מקלקלים אותם. אנחנו עוזרים להם לצמוח ולקחת על עצמם תפקידים חדשים, אתגרים חדשים.
התקשרות במהלך שנות הגידול הראשונות מעניקה ביטחון לילד כדי שיוכל לגדול ולגלות את העולם, יד ביד איתנו. מיום ליום, היד הזו תתרחק, לאט לאט, כדי להדריך אותם יותר במילים, במבטים כנים, בחיבוקים של אלה שיודעים להציע הכרה, אהבה ועידוד כשצריך.
לעזור לילד לגדול הוא לספק לו דוגמה בכל יום, זה להציע לו זמן איכות ואהבה נבונה, הגשמת שאינה משתמשת בסחיטה, המבקשת לחנך ילדים מאושרים כדי שנוכל לתת לעולם מסוגל, חופשי, ו מבוגרים בוגרים מחר.
