מכתב לגוף שלי
גוף יקר,
עבר זמן מאז שדיברנו ואני מתגעגע אליך. איזו תחושה מוזרה אני מקבל כשפותח איתך שוב שיחה, כאילו היית חבר ותיק שלא ביקרתי בו זמן מה. כאילו השתוקקתי למגע שלך ורציתי בחופזה לראות אותך דרך השורות האלה.
החיים עוברים כל כך מהר שאני צריך זמן להיות איתך במודע. אני יודע שאתה שם, אני חייב לך כל מהלך וכל מחשבה. ועדיין, לפעמים אתה מרגיש מרוחק. כאילו המוח שלי עובד לבד, כאילו אין גוף פיזי שנותן לו תמיכה.
אני לא מאשים אותך בזה, אבל כן, כי אנחנו אחד. אני, וגם אתה, אחראי לנפילה על אוזניים ערלות כשאתה צועק בדאגה את שמי. זה אנחנו שעד שהגענו לגבול, לא עוצרים להסתכל שוב זה על זה.
למרות שלפעמים זר, אני מרגיש אותך
אבל אל תחשוב שאני לא שומע אותך. שהצעקות האלה לא מגיעות לאוזני, כי זה לא נכון. אני שומע ומרגיש אותך, אבל לפעמים אני מתעלם ממך. אל תאשים אותי בזה, אני יודע שעשית את אותו הדבר איתי לעתים קרובות. שנינו מכירים את התסכול שבדיבור בלי לתת תשומת לב.
המסרים שלך, הנעים בין עדינים לגרוטסקיים, מושכים את תשומת ליבי כשאני רוצה שיטפלו בהם. למרות שאתה קובע לי את הקצב, אני אהיה זה שיש לו את המילה האחרונה בהחלטה על הזמן והמקום המתאים לנו להיות ביחד.
אני יודע שזה מרגיז אותך. אני יודע שאתה רוצה יותר וגם אני רוצה את זה. אני משתוקק לזמן להיות איתך לבד, אבל במערכת היחסים הזו, אחד מהשניים צריך להציב את הגבולות
יש זמן ומקום בשבילך
אל תתיאש. למרות שלפעמים אנו מתקשים להבין אחד את השני, אנחנו כלום בלעדיו. רק ביחד נוכל להגיע לפסגה. אל תעזוב אותי בדרך כי בלעדיי אתה ריק; בלעדייך, אני אדיש. קשה לקבוע לך תור, לוח הזמנים צפוף, אבל אתה, בסבלנות אין סופית, מחכה לי עד שמחוגי השעון, בין התקתק שלו, ישאירו מקום לקול שלך להדהד.
למרות שזה קשה, הרגע מגיע. אנחנו מחפשים אותו, כמו מישהו שמחפש מחט בערימת שחת ואחרי עבודה קשה מוצאים אותה. נהנה מהרגע, בידיעה שהגיע הזמן שהסיכה תחזור למקומה, שם היא שייכת ולא הולכת לאיבוד בערימת קש.
אם אתה מסתכל עלי, אני מסתכל עליך
וכאשר מגיע הזמן, ואנחנו סוף סוף לבד, אנחנו מתחילים להיות עצמנו. את מורידה את הבגדים שלך ונשארת חשופה בזמן שאני מסירה את מחשבותיי המכסות את ראשי במשך שעות על גבי שעות. זה רק אתה ואני. חשוף וללא מסכים כדי להפריע לתקשורת. אם אתה מדבר איתי, אני עונה. אם אתה מסתכל עליי, אני בוהה. סוף סוף אני מרגיש אותך במלוא הדרו.
מהמגע הרך של הצוואר ועד לדגדוגים על העגל שמפריעים לים שקט. אין חלק בך שרוצה לאבד אותי ועכשיו אפילו הפינה הקטנה ביותר נראית ראויה לחקור, כאילו הייתה זו הפעם הראשונה.
כשאנחנו ביחד אנחנו נהדרים
כפי שהתפרצות היא להר געש, אתה לחיי. קודם רגוע, הכל נראה שקט. יש לנו זמן לעצור בכל עמק שנמצא וליהנות ביחד ממה שהחושים שלנו נותנים לנו.
רעש ועליית הטמפרטורה יעידו על קיימת פעילות; שהר הגעש חי ושהשקט לכאורה היה רק תעתוע. החום והתנועה הדחופה יותר ויותר של כדור הארץ מזהירים אותנו מפני הגעתו הקרובה של הפיצוץ שיהפוך את הסלע ללבה.
כי כשאנחנו מדברים אנחנו מבינים אחד את השני וכשזה קורה התוצאה כמעט קסומה. כדימוי של גוף ונפש מלאה, כסצנה של הר געש מתפרץ. וכשאנחנו ביחד אנחנו נהדרים ואנחנו יכולים להשיג את מה שכל אחד בנפרד לא הצליח להשיג.
גוף יקר, התענוג היה שלי
גוף יקר, אני לא יכול להבטיח שאכתוב לעתים קרובות יותר, ואפילו לא אפסיק להתעלם ממך. נמשיך לאבד את עצמנו ב"אני רוצה" ו"אני לא יכול", ב"אני יכול אבל היום לא בא לי".
אבל יבוא זמן שבו נחזור להסתכל על עצמנו ולהקשיב לעצמנו. אולי, אחרי המילים האלה, זה יקרה במוקדם ולא במאוחר, ומבלי שנרגיש נחזור להיות מאוחדים שוב תחת אותה תודעה.
אין צורך להודות לי על השורות הללו, התענוג היה שלי.
היתרונות של גירוי מיני
סקס היה מוקף בהילה של טאבו ולכן גם אוננות. במאמר זה נסביר את היתרונות של... ראה עוד »
