היא הפעילה את המוזיקה כדי לכבות את חייה

עייפה מלשמוע ביקורת מתמדת ולטבוע בבכי, היא החליטה להפעיל את המוזיקה כדי לכבות את חייה לזמן מה. כך היא יכלה להשתיק את הלעג ואת העלבונות וליהנות קצת שלווה ושלווה. עם זאת, מוחה לא הפסיק לנזוף בה ולחשוב על המילים שתמיד שמעה.

כשהדמעות שלה גולשות על פניה והמוזיקה התגברה בקול רם, היא ניסתה להסתגר ולדמיין את עצמה בכל מקום אחר. כל מקום יעשה כל עוד היא לא שומעת שום דבר שיפגע בה. החיים לא יכולים להיות כאלה - הם בהחלט לא ראויים להיות רק צרחות. החיים לא צריכים להיות מלאי עלבונות תמידיים, אבל זה כל מה שהיא ידעה.

משוכנעת שהיא לא מספיק טובה, ואחרי שאיבדה כל תקווה שדברים ישתנו, היא החליטה שהיא תונחה לפי מה ששמעה. וכתוצאה מכך, היא הלכה לאיבוד בעולם שלה, והצעקות ששמעה הפכו לנבואה המגשימה את עצמה. קולה הפך ללחישה כי היא לא יכלה להילחם נגד הצרחות שהשתרשו בתוכה.

מילים יכולות לעצור את הלב, בדיוק כמו כדורים

וכמו ציפור קטנה עם כנפיים שבורות שנפלה לתוך קופסה, היא נשארה סגורה בעולם של שיגעון וחוסר רציונליות. כי לשמוע שהיא לא טובה בכל יום, שעדיף שהיא לא תהיה שם, הרג אותה לאט, והיא לא ידעה אלא שנאה.

השנאה הזו הגיעה עמוק מבפנים ועצרה אותה. אין משפט גרוע יותר מאשר להידחף על ידי מילים של אנשים אחרים, כי מילים, כמו כדורים, יכולות לעצור את הלב ולהרעיל את הדם בפחד ובחוסר החלטיות. ומנקודה זו, כל מה שהיא עשתה היה בגלל שאחרים רצו את זה, לא בגלל שהיא חשבה על עצמה.

הופכת לקריקטורה של עצמה, כל צרחה הפכה לאבן אחת נוספת שנזרקה על קברה. מתה מבפנים כמו רובוט, היא עשתה כל מה שאנשים אחרים רצו כדי להימנע מהמילים הפוגעות האלה. ועכשיו אפילו לא הייתה מוזיקה שתעזור לה כי לא היו חיים בתוכה. שום מנגינה לא יכלה להשכיח ממנה את הצריבה שחשה בפנים.

דבריהם של אנשים אחרים קברו אותה בחיים על כך שלא הגשימה אפילו מעט מציפיותיהם.

אתה לא יכול להוציא את הצרחות מהראש שלך כשהן לא יצאו מהלב שלך

אז ככה עברו הימים שלה, לובשת חיוך כמסכה ומבט בעיניים שיכול להקפיא את נשמתך. עד שיום אחד היא הבינה שהיא כבר לא שמעה את הצעקות, אבל עדיין לא שרר שקט בתוכה. היא הרגישה ריקה ולא מובנת, והיא לא הבינה למה היא לא שמחה אם לא היו עוד צעקות, קשקושים או עלבונות שיטביעו אותה.

אז היא התחילה לשאול את עצמה מה היא באמת רוצה, שתמיד רצתה, והיא הבינה שזה לא בשביל שהצעקות ייעלמו. היא רצתה להיות חופשית ולחיות את חייה בלי לדאוג למה שאנשים אחרים אומרים, ובלי להגשים את כל הציפיות שלהם.

אז היא הבינה שאתה לא יכול להוציא את הצרחות מהראש שלך אם הן לא עזבו את הלב שלך, אם בכל פעימה הן מזכירות לך את כל מה שאיבדת בגלל שלא הלכתי בדרך שלך. היא לקחה נשימה עמוקה ונתנה לדמיון שלה לעוף. היא הפעילה שוב את המוזיקה, אבל הפעם זה היה כדי להאזין למנגינה שעלתה בלבה.

אתה מי שאתה, לא מי שהם רוצים שתהיה

אז היא החליטה שאף אחד לא יזרוק אותה מהמסלול. היא החליטה שהיא לא מי שאמרו שהיא. היא לא הייתה חסרת תועלת, עצלנית, כלום - אבל כששמעה את המילים האלה, זה מה שהיא הפכה. היא התחילה לפתוח את התרמיל המלא באבנים שהונחו בדרכה, כל אבן מייצגת את המילים שאנשים אחרים דיברו עליה.

חמושה באומץ ובמוזיקה שזרמה בתוכה, היא עשתה את הצעד הראשון והחליטה שהמילים שלהם לעולם לא ינחה את חייה, כי היא הולכת לעקוב אחר הצעדים המפורטים להלן:

• כניעה לרצונות של אנשים אחרים רק תביא לכאב, אז היא החליטה שהיא תמיד תבוא במקום הראשון. כי גם היא הייתה חשובה, ואם היא לא מעריכה את עצמה, אף אחד אחר לא היה מעריך.
• אתה מי שאתה, לא מי שאחרים אומרים שאתה. היא הבינה שאולי מספרות עליה אלפי שמועות, ואולי אנשים אחרים היו נחושים לעשות לה את הטיול עם כל צעד שעשתה, אבל רק היא ידעה את עולמה ונסיבותיה. רק היא ידעה מי היא באמת ומה היא מסוגלת לעשות, גם אם אף אחד לא עצר להקשיב.
• לא משנה מה אתה עושה, אתה הולך לעשות טעויות, אבל תמיד עדיף לעשות טעויות לעשות משהו שאתה רוצה לעשות מאשר לעקוב באופן עיוור אחר הציפיות של אנשים אחרים. היא למדה שלא כולם יאהבו את כל מה שהיא עשתה, והיא קיבלה את זה, כי עכשיו הייתה לה אהבה עצמית.
• הקשבה לעצמך היא ההחלטה הטובה ביותר שאתה יכול לקבל בחיים, אז היא הלכה בעקבות המנגינה של הלב שלה, כי זה הראה לה מה היא באמת רוצה.
• מילים מטופשות נופלות על אוזניים ערלות. כששמעה עלבונות, צעקות וביקורת הרסנית שלא תרמו לה שום דבר חיובי, היא למדה להחריש להם אוזן. האנשים היחידים שאתה צריך להקשיב להם, גם אם הם מבקרים אותך, הם אלה שנותנים את הסיבות שלהם, בין אם הם נכונים ובין אם לא.

וכמו לוחמת אמיתית, כשהיא מראה כמה היא באמת אמיצה, היא הפסיקה להיכנע לאנשים אחרים והתחילה לחיות את החיים כמו שהיא רוצה. בנחישות ובחיוך גדול, היא השתלטה על המסע שלה. היא כבר לא תצטרך להפעיל מוזיקה כדי לכבות את חייה לזמן מה, כי עכשיו היא זו שכתבה את המנגינה.