הצצה אל עבריינות דרך החוט
HBO שידרה את The wire בין 2002 ל-2008. הסדרה מתרחשת בעיר בולטימור, מרילנד. דיוויד סיימון יצר את הסדרה. הוא עבד במשך שנים כעיתונאי בעיתון "סאן ".
הסדרה מתמקדת בשכונות העוני של בולטימור, שבהן יש הרבה סמים ופשע. לא רק זה, אלא שכל השאר מסוכן. יש מצבים כלכליים וחברתיים איומים, פעילות משטרתית ומריבות פנימיות בין כנופיות סחר בסמים. The Wire מציע לנו הצצה לכל ההיבטים השונים הפועלים בעולם מסוג זה, מהצרכן ועד לתחום הפוליטי העליון.
עולם החוט
אנחנו שומעים כמה יריות וצווחות קורעות לב באוויר השקט של הבוקר. כמה ראשים מבצבצים מהחלונות ואז... כלום. רק שתיקה. כולם מתנהלים בשגרת הבוקר כאילו כלום לא קרה. תושבי שכונת בולטימור זו רגילים לגלי האלימות המרעידים את הרחובות שהם הולכים בהם מדי יום. סמים הם חלק נורמלי בכל פינה. צעירים מתחילים לעבוד עבור כנופיות סוחרים שונות בגיל צעיר מאוד. סמים הם המוצא היחיד שהם יכולים למצוא בסביבתם.
"כולם בעסק."
-אופייני למערב בולטימור-
המשטרה
המשטרה פועלת מדי יום לשלוט בכנופיות מאורגנות ולהילחם בהן. המופע מדגיש את חוסר התוחלת של השיטות שלהם. הסדרה מציגה את המשטרה כקבוצה שאינה מסוגלת להתפתח או להשתפר בגלל המשאבים שיש להם בהישג יד. הם מועדים בשל מערכת היררכית וסטטית. מערכת זו מבוססת על "שרשרת הפיקוד" שבה הדאגה היחידה היא להגיע לפסגה. כללים מגבילים אנשים מלעשות את עבודתם. זה הופך את המשטרה לבלתי יעילה ולעתים קרובות היא נאלצת להתמודד עם בעיה ישנה: גורם ההפתעה.
"אף אחד לא מנצח. צד אחד פשוט מפסיד לאט יותר".
-Prezvalousky-
פשע הוא רק משוב בין המשטרה לעבריין. המשטרה לא יכולה לעשות כלום אם העבריין לא מבצע את הפשע. אם המשטרה תשנה את הכללים או תנסה משהו אחר, הפושע ימצא רק דרכים חדשות לביצוע הפשע.
הלקח שהתוכנית מנסה להעניק לנו הוא שזה כמעט בלתי אפשרי לצפות את הפשע או להפסיק לחלוטין. הפושעים הם אלה שיוצרים את הפשע, והמשטרה חייבת לפעול בהתאם לאופן שבו הפושעים משתנים ומתפתחים.
פוליטיקה וחברה
מצד שני, יש יריבויות פוליטיות בסדרה. המאבק על השלטון מצדיק את כל האמצעים כולל שוחד, מעילה בכספי ציבור וכו'. יש דברים שמזינים מעגל קסמים מתמשך. זהו נושא שחוזר על עצמו לאורך הסדרה.
האנשים "בפסגה" מטילים מגבלות שאינן מסייעות במאבק בפשע המאורגן ובסחר בסמים. זה מראה שאנשים חזקים בפוליטיקה הם שותפים לפשע כי הם מרוויחים, במישרין או בעקיפין, מעולם הפשע. עם זאת, הסדרה משקפת גם תופעה אחרת: פוליטיקאים. מכיוון שהכנופיות נותנות לפוליטיקאים הרבה כסף, הפוליטיקאים מאפשרים לכנופיות להישאר ללא נגיעה. יחד, הם יוצרים מערכת יחסים סימביוטית.
"המלך נשאר המלך."
-ד'אנג'לו-
באותו אופן, The Wire מנסה למקד את תשומת הלב שלו באנשים שמספקים את הסמים ובסוחרים שמעבירים אותו ליעדו הסופי. נמל בולטימור הוא ענף הסחר העיקרי. חברי האיגוד טוענים דרישות לפוליטיקאים, אבל לפוליטיקאים לא אכפת. הדבר גורם לחברי האיגוד לנקוט בגניבות ופעילויות בלתי חוקיות על מנת לתמרץ ולהניע את הציבור להקשיב למה שיש להם לומר.
"עסקים. תמיד עסקים..."
-היווני-
בית ספר
חינוך הוא עוד אחד מהמוסדות הגדולים המטפחים פשעים הקשורים לסמים. הסטנדרטיזציה של הקורסים והשיעורים מקדמת התנתקות. בתי ספר מתייחסים לצעירים כאל מספרים שחייבים להגיע לשיעורים הנדרשים על פי חוק כדי שבית הספר יוכל להמשיך לפעול. לפיכך, למורים אכפת רק שהתלמידים ילכו לכיתה ביום הראשון כדי שיוכלו לסמן אותם כנוכחים.
לכן, החשש טמון בצורך לשמור על יציבות ומאוזנת קורסים. סטודנטים עוברים לעתים קרובות את דרישות הקורס מבלי לרכוש את הכישורים הנדרשים. זה קורה בגלל שהמערכת לא רוצה להמשיך לטפל בתלמיד הזה. לגרום להם לחזור על ציון דורש כספים נוספים שהמערכת לא מוכנה לתת.
אמצעי תקשורת
הסדרה מציגה את העיתונות כמדיום שמשקר ומגזים למען הגדלת קהל הקוראים. עיתונים זקוקים למידע חדש כדי להישאר רלוונטי. כדי להמשיך לרוץ, העיתונים מגזימים בחדשות שלהם כדי להגביר את עניין הקוראים. זה, בתורו, מגדיל את הרווח. זה מזיק במיוחד לעולמות הפשע והפוליטיקה. אם העיתון כל הזמן מעוות את האמת, הפשע והפוליטיקה נתונים לחסדי המניפולציה.
"שקר הוא לא צד של סיפור. זה רק שקר."
-טרי הנינג-
החוט מספר סיפור על השפעת המערכת וחוסר יכולתה להתפתח. אנשים יצרו את המערכת בצורה שלא מאפשרת להם לנטוש אותה. בסופו של דבר, כל הדרמה יוצרת מעגל של אלימות וכוח שבו הקטנים ביותר, בהתחשב בנסיבות החברתיות שלהם, חייבים להסתגל לעולם עוין.
הדמויות מתמודדות עם סביבה עם מעט משאבים שדוחפת אותן ישירות לעולם של אלימות והרס. המערכת שהאנשים האלה יצרו היא אותה מערכת שגורמת להם להיכנע לאלימות מעשה ידיהם.
"סתם גנגסטר, אני מניח."
-אייבון בארקסדייל-
