אם אתה מספר שקר אלף פעמים, האם הוא הופך לאמת?
נושא האמת והשקרים מורכב יותר ממה שהוא עשוי להיראות בהתחלה. מה שאנשים מאמינים שהוא האמת תלוי בהרבה גורמים. ישנן אמיתות מדעיות, אך גם אמיתות פילוסופיות, דתיות, אישיות ואידיאולוגיות.
לא לכל "האמיתות" יש אותה רמת תוקף. במדע, למשל, אי אפשר לומר שמשהו נכון אלא אם כן יש ראיות פיזיקליות או תיאורטיות שתומכות בו. עיקרון דומה חל על הפילוסופיה. עם זאת, זה לא המקרה בתחומים אחרים. בהקשרים דתיים ואידיאולוגיים, למשל, משהו נכון אם איש סמכות אומר את זה. זה לא משנה אם לא ניתן להוכיח את זה.
"אתה יכול להגיע רחוק מאוד על שקר, אבל לא תהיה לך תקווה לחזור".
- פתגם יהודי-
ההבדל בין אמת שלא נבדקה לבין שקר יכול לפעמים להיות מינימלי. למרות זאת, לאנשים רבים לא אכפת. למעשה, הם מוכנים להאמין גם אם אמונתם מנוגדת לכל הראיות. זה קורה כי שקרים יכולים לנחם, בעוד שהאמת יכולה להיות מטרידה. זה נובע מהפחד והאשמה שמשחקים. גורם נוסף המעורב הוא שקל יותר להבין שקרים מאשר האמת.
זה מוביל למצב שאנשים רבים מנצלים אותו בכל מה שהוא שווה. כל כך הרבה פעמים, מספיק להגיד לאנשים מה שהם רוצים לשמוע. כולנו רוצים להאמין למסרים שמשמחים אותנו. זה לא משנה כמה הם רחוקים מהמציאות. אבל זה לא רק זה. אנשים שמנצלים את החלק הזה של הפסיכולוגיה האנושית מצליחים להחדיר שקרים, תרבותית וחברתית. ואנשים רבים מסוגלים לעשות כל מה שצריך כדי להחזיק את השקר הזה. הם לא מבינים, או שהם לא רוצים לראות, שהשקר לא מועיל להם. זה מועיל לאלה שמנהלים את התוכנית.
כוח ושקרים
המשפט "שקר שנאמר פעם אחת נשאר שקר אבל שקר שנאמר אלף פעם הופך לאמת" מיוחס לתועמלן הנאצי, יוסף גבלס. אין הוכחות קונקרטיות לכך שהוא המחבר, אבל זה סיכום טוב של מה שהוא עשה במהלך מלחמת העולם השנייה. עבודתו הייתה כל כך אפקטיבית, שעדיין יש מי שמגן על "האמיתות" של הרייך השלישי.
עבודתו של גבלס הייתה כה מוצלחת עד שמנהיגים רבים בעולם העתיקו שוב ושוב את האסטרטגיות שלו. מגזרים חזקים עדיין מעריכים במודע שקרים כדרך לתמרן את מוחותיהם של אלה שהם רוצים להשפיע. בדרך זו הם מצליחים לשכנע אנשים לקבל את הבלתי מקובלים ולתמוך בתוכניות שרק מיטיבות עם האינטרס של המעטים.
הודות לניסיון הנאצי, מגזרים חזקים בחברה הבינו שאנשים מסוגלים להאמין לכל מסר, כל עוד הוא מוצג כהלכה. הם רק היו צריכים לשמור על שליטה מוחלטת בתקשורת ובכל המוסדות שמשדרים אידיאולוגיה. למשל, בתי ספר. זה היה מספיק כדי ללבות את להבת הפחד, השנאה וחוסר הביטחון. ברגע שזה נעשה, הם המציאו "אמת" נוחה וחזרו עליה למוות.
השקר שנאמר אלף פעמים
חזרה יוצרת אמונות עמוקות מאוד. כאשר המוח נתקל במצב חדש, נוצר חוסר איזון. אחרי זה מגיעה הטמעה, לינה ואז הסתגלות. זה כמו כשאנחנו מגיעים לעיר חדשה ובהתחלה אנחנו מרגישים אבודים. אבל, לאט לאט, אחרי שאנחנו רואים את אותם מקומות שוב ושוב, אנחנו מתחילים להרגיש מכירים את העיר. בסופו של דבר, הסביבה החדשה שלנו הופכת לחלק מאיתנו. למעשה, אנחנו יוצרים מעין מפה אישית של מה שאנחנו לומדים.
משהו מאוד דומה קורה עם שקרים. המוח מסתגל להקשיב לשקר, לתפוס אותו, ואז משלבת אותו בתחום המחשבה שלו. זה מוכר, ידוע. זה מה שכולם מסכימים איתו. במקרה של שקרים ממגזרי חשמל, זה גם התשובה לפחד או לחוסר ביטחון. או שזה יכול להיות ההסבר המובן למשהו שאנחנו לא יודעים או לא יכולים להבין.
הקשר ההדוק בין כוח לתקשורת אינו חופשי. כמעט בכל המדינות, באופן מסורתי הקבוצות הכלכליות החזקות או הפוליטיקאים הם אלו שיש להם שליטה על העיתונות. עד לאחרונה, התקשורת העצמאית הייתה פרח אקזוטי. עם כניסת המדיה החברתית זה השתנה. קולות עצמאיים נפוצים הרבה יותר כיום, וישנן דרכים אלטרנטיביות רבות לקבל מידע.
עם זאת, לרשתות החברתיות יש שקרים משלה. בסופו של יום, זה לא משנה מאיזה מדיום אתה מקבל את המידע שלך, אלא מה הכוונה שלהם. כמו כן, והכי חשוב, היא השאלה עד כמה לקורא או למאזין אכפת מהאמת. כפי שאומרת הפתגם הישן, "אין עיוור גרוע יותר ממי שלא רוצה לראות". זה נכון תמיד בתחום האמיתות והשקרים החברתיים.
