תומס סאז, הפסיכיאטר המהפכני ביותר
השם תומאס סאז מעורר כל מיני רגשות בעולם הפסיכיאטריה. הם אוהבים אותו ושונאים אותו. הם מכבדים אותו והם מפקפקים בו. אף על פי כן, התיאוריות שלו הפכו למהפכה של ממש במהלך שנות ה-60.
תומס שז נולד בבודפשט (הונגריה) בשנת 1920. כשהיה בן 18 עברה משפחתו לניו יורק. הם היו יהודים והיו צריכים להימלט מרדיפות הנאצים. הוא תמיד התבלט בהיותו תלמיד יוצא דופן. תחילה הוא קיבל תואר בפיזיקה ולאחר מכן המשיך לקבל את התואר שלו כרופא מאוניברסיטת סינסינטי.
"מגפת האנושות היא הפחד והדחיה מהמגוון: מונותאיזם, מונרכיה, מונוגמיה ובעידן שלנו מונו-רפואה. האמונה שיש רק דרך אחת נכונה לחיות, רק דרך אחת נכונה להסדיר את הדתי, הפוליטי, המיני, ענייני רפואה הם הסיבה העיקרית לאיום הגדול ביותר על האדם: בני מינו, הנחושים להבטיח את ישועתו, בטחונו ושפיותו".
-תומס שז-
בגיל 30, תומס סז קיבל גם את התואר שלו כפסיכואנליטיקאי ממכון שיקגו לפסיכואנליזה. מאוחר יותר הוא הפך לפרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה באוניברסיטת סירקיוז בניו יורק. הוא מונה לחבר לכל החיים באיגוד הפסיכיאטרי האירופי.
תומאס סז והמיתוס של מחלות נפש
מה שהזניק את תומאס סז לתהילה בינלאומית במדעי ההתנהגות היה פרסום ספרו מיתוס מחלות הנפש. ספר זה עורר מחלוקת רבה מאז צאתו לאור.
הוא התחיל בביקורת על מה שהכי נחשב לתנ"ך של הפסיכיאטריה, המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות, או ה- DSM. מדריך זה מכיל תיאורים של כל הסוגים השונים של מחלות נפש, על פי האגודה הפסיכיאטרית האירופית. הוא גם מסווג, מגדיר וממליץ על טיפולים להפרעות.
ה-DSM כלל "הפרעות" כמו הומוסקסואליות, גירושין, פשע ועוד רבים אחרים. זה מצחיק, מכיוון שהמדריך הזה משמש לטיפול במיליוני אנשים בכל רחבי העולם. תומס שז מתח ביקורת חריפה על המדריך הזה. למעשה, למחשבה לא היה בסיס מדעי כלל.
פסיכיאטריה כצורה של שליטה חברתית
הדעה השנויה ביותר במחלוקת של תומס שז היא שפסיכיאטריה היא אמצעי לשליטה חברתית, לא מדע. ביצירות הליבה שלו ולאורך חייו, הוא חזר על הרעיון הזה שוב ושוב. הוא טען שמחלת הנפש עצמה לא באמת קיימת.
הוא טען שהנפש אינה פיזית ואינה חולה. במילים פשוטות, החברה פשוט מסרבת לסבול התנהגויות מסוימות. התנהגויות אלו תויגו כ"מחלות". זה אומר שהם משקיעים את כל המאמצים שלהם כדי לגרום לאדם להתנהג כמו רוב האנשים. הם קוראים לזה "נורמלי".
תומס סאז אמר גם בבירור שהפסיכיאטריה לא מאבחנת, רק מטילה סטיגמה. הוא היה מבקר חריף של "המצאת" מחלות ילדות כמו הפרעת הקשב המפורסמת, הפרעת קשב וריכוז, ADHD.
מהפכה בפסיכיאטריה ובפוליטיקה
דבר נוסף שתומס סז הטיל ספק במדיניות הסמים. הוא ציין שהמדינה אמרה לחברה אילו סמים פסיכואקטיביים לקחת ואילו לא לקחת. מכיוון שכך, תרופות פסיכיאטריות מסוימות הן חוקיות אך חומרים כמו מריחואנה אינם חוקיים. זה נכון למרות שהוכח מדעית שלשימוש ושימוש לרעה בתרופות פסיכיאטריות יש השלכות גרועות יותר.
לכן, תומס סז הצטרף לתנועה המכונה "אנטי פסיכיאטריה", שיצרו דיוויד קופר ורונלד לאינג בסוף שנות ה-50. בין חסידיו היו אינטלקטואלים גדולים כמו מישל פוקו, פרנקו בסגליה ורמון גרסיה. ללא ספק, תומאס סז העניק לו נראות רבה יותר.
בסופו של דבר, תומאס סז היה מגן יוצא דופן של חירות הפרט וזכויות האזרח של אלה שתויגו חולי נפש. לאורך ההיסטוריה, החברה הכפפה את האנשים הללו לכל מיני הדרה. הקהילה הרפואית טיפלה בהם כביכול כדי לעזור להם לנהל חיים "נורמליים" יותר.
האמונות של תומס סז עדיין תקפות למרות שכולם קיבלו את ה-DSM. עם זאת, הפרקטיקות העולמיות של הפסיכיאטריה הביולוגיות עדיין מוגבלות מכדי לטפל בהפרעות שהם מגדירים. בין אם שז צדק ובין אם לא, אל לנו להתעלם מגישותיו.
