אישיות מסוג D וכיצד היא משפיעה עלינו

היום אנחנו הולכים לדון באישיות מסוג D. אבל ראשית, נניח שלאורך ההיסטוריה, אנשים רבים ניסו לסווג סוגי אישיות והפרעות. יתר על כן, יש הרבה תקדימים ישנים.

תיאוריית ארבעת הטמפרמנטים של היפוקרטס היא דוגמה לכך. יש את המלנכולי (פסימי), הסנגוויני (אופטימי), הכולרי (עצבני) והפלגמטי (אפתי).

טמפרמנטים אלה נקבעו על פי היחס היחסי של גוף האדם ארבעת הומורים (נוזלים: מרה שחורה, דם, מרה צהובה וליחה). שימו לב שבתאוריה היוונית המקורית של ארבעת הטמפרמנטים, הניסיונות הנוכחיים לגלות בסיס ביו-גנטי של אישיות כבר באו לידי ביטוי.

למה בדיוק אנחנו מתכוונים ב"אישיות"?

אפשר לדבר על אישיות כתערובת של גורמים טמפרמנטליים (נקבעים על ידי ביולוגיה) וגורמים אופייניים (נקבעים על ידי הסביבה). אז, גם הגנים וגם הסביבה משפיעים על כל אישיות אינדיבידואלית.

יש קונצנזוס מסוים כשזה מגיע להבנת האישיות כאיחוד של שתי ישויות. המרכיבים העיקריים של האישיות יהיו:

• טמפרמנט. זה מתייחס להשפעות המולדות, הגנטיות והחוקתיות שקובעות את אישיותו של מישהו.
• דמות. זה מתייחס לגורמים פסיכו-סוציאליים, נלמדים, המשפיעים על האישיות. חלק גדול מאופיו של כל אדם מתפתח לאורך חוויותיו ותהליכי הסוציאליזציה הספציפיים שלו.

אישיות ובריאות

אבל למה שמתוך כל אותם אנשים שיש להם סמן גנטי מסוים של מצב מסוים, רק חלק מהם יפתחו אותו, ואחרים לא? בהקשר זה, התפקיד שממלא האישיות של כל פרט בעל נטייה, והתפתחות ההפרעה לאחר מכן הופכים לרלוונטיים ביותר.

האם אישיות קשורה לדפוסי תגובה פסיכופיזיולוגיים מסוימים (ענף הפיזיולוגיה העוסק בקשר בין תהליכים נפשיים ופיסיים)? אילו דפוסים נפשיים ופיזיים מסדירים את הנטייה למחלה?

הקשר בין אישיות למחלה, בין הפסיכולוגי לפיזיולוגי, לא קל לבסס. למעשה, יש עדיין שאלות רבות לגבי מערכת היחסים הזו.

נוצרו דפוסי אישיות או התנהגות שונים כדי לנסות לענות על שאלות אלו. לפיכך, המודלים שבמרכזם תכונות אישיות, שהוצעו על ידי suls and rittenhouse, מנסים להסביר את הקשר בין התנהגות לבריאות מתכונות טמפרמנטיות ואופי שקובעות מדוע אנשים מתנהגים כמונו.

דפוסי התנהגות

דפוסי ההתנהגות או האישיות אליהם אנו מתייחסים כאן מסומנים באותיות A, C ו-D. כל אחד מהם טומן בחובו מכלול של סיכונים בריאותיים.

דפוס התנהגות מסוג A קשור להפרעות קרדיווסקולריות. אנשים עם דפוסי התנהגות מסוג C נוטים יותר לפתח סרטן. לבסוף, דפוס התנהגות מסוג D (או אישיות מסוג D) קשור לדיכאון וחרדה. ואנשים אלה נוטים יותר לפתח מחלת לב כלילית.

האישיות מסוג ד'

המאפיין הטיפוסי של אישיות מסוג D הוא ההכלה המרבית של רגשות שליליים. אנשים שיש להם סוג זה של אישיות מעכבים את הביטוי הרגשי שלהם בצורה שיטתית.

לדוגמה, עיכוב חברתי הוא מאפיין נפוץ של התנהגותם. בנוסף, הם נוטים להציג תחושות סובייקטיביות של מתח, חרדה, כעס ועצב.

עיכוב חברתי מורכב מנטייה לעכב את ביטוי הרגשות באינטראקציות חברתיות. לעומת זאת, ההגדרה של רגשנות שלילית היא סגנון התמודדות שגורם להבדלים אינדיבידואליים במצוקה פסיכולוגית, תלונות סומטיות והערכה עצמית.

שילוב זה של רגשנות שלילית ועיכוב חברתי קיים אצל אנשים עם אישיות מסוג D, והוא משפיע לרעה על בריאותם. לדוגמה, מחקרים מראים שדיכאון ועיכוב חברתי הם גורמים שיכולים להגביר תמותה עקב אירוע כלילי חריף.

אישיות מסוג D ומחלת עורקים כליליים

כפי שאנו יכולים לראות, האישיות מסוג D קשורה מאוד לתמותה אצל אלו הסובלים גם ממחלת עורקים כליליים (CAD). אנשים שכבר עברו התקף לב ובעלי אישיות מסוג D מציגים סיכון גבוה יותר לסבול מאפיזודה אקוטי שניה.

בנוסף, אישיות מסוג D יכולה גם לקדם בעקיפין מחלת עורקים כליליים. התנהגויות מסוימות, כמו אורח חיים בישיבה וצריכה מופרזת של אלכוהול וטבק מחמירים את המצב עוד יותר.

יש גם שכיחות שלילית של דפוס אישיות זה. זאת ביחס להקפדה על טיפולי החלמה רפואיים ופסיכולוגיים, כלומר.

בנוסף, שימו לב שרמה גבוהה של מתח פסיכו-סוציאלי כרוני באותם אנשים שיש להם גם אישיות מסוג D וגם ממחלת עורקים כליליים תגביר את הסיכון לאיסכמיה בשריר הלב, הפרעות קצב חדריות ואפילו מצבים קטלניים.

לפיכך, האישיות מסוג D היא מנבא של סיכוי גבוה יותר לתמותה עקב הפרעה קרדיווסקולרית כלשהי. יתרה מכך, מחקרים שונים טוענים שלאנשים עם אישיות מסוג D יש סיכוי גבוה יותר למות בגיל צעיר יותר, מאשר לאלה המסווגים תחת סוג שונה של אישיות.