Hikikomori, נוער יפני מבודד בחדריהם

ההיקיקומורי הם צעירים יפנים שמתנערים מהרעיון לעזוב את החדר שלהם. בתרבות היפנית בדידות תמיד הייתה ערך מסורתי. זה מייצג חיפוש אחר חוכמה על עצמך, הטבע ויחסים חברתיים. במובנים מסוימים, זה פיאודלי, אבל גם חיובי. אבל בחברה היפנית הנוכחית, הבדידות הבונה הזו הפכה לבידוד פתולוגי.

בעקבות מלחמת העולם השנייה, החברה היפנית החלה להתפתח במהירות מבחינה כלכלית, מה שהוביל לסביבות בית ספר ועבודה תובעניות יותר ויותר. צעירים קיבלו חינוך קפדני. זה קידם את משמעת הברזל של רכישת ידע על פני כל דבר אחר. וזה הניח בצד את הבעיות התקשורתיות והפסיכולוגיות של התלמידים בכיתות.

מול הלחץ הזה מצד משפחותיהם והחברה שלהם, צעירים יפנים פיתחו סוג של בידוד נדיר בעולם המערבי. הם מבלים חודשים או שנים בחדריהם מבלי להתכוון לחזור לעולם האמיתי.

ההגדרה של hikikomori

האדם הראשון שטבע את המונח Hikikomori היה הפסיכיאטר היפני Tamaki saito, בספרו "Hikikomori, Rescue Manual" בשנת 2002. הוא מתאר צעירים יפנים שנסוגים לחדריהם כקורבנות של מערכת חינוך ושוק עבודה שנחנקים ומתחרים יותר ויותר. הוא מציין שהבעיה העיקרית היא התקשורת הלקויה שקיימת בין הורים וילדים של כמה משפחות יפניות.

החברה היפנית הנוכחית

החברה היפנית התפתחה במהירות מסחררת. אבל התחיל משבר כלכלי שבו אם אתה רוצה להתקדם מבחינה חברתית, אתה חייב להפגין יכולת ומשמעת ללא דופי. לזוגות רבים שחוו את הצמיחה הכלכלית הזו נולד רק ילד אחד. בילד הזה, הם הפקידו את כל תקוותיהם לעתיד של חיים טובים יותר. הם גם השליכו על ילדם כמה רצונות מתוסכלים מהנעורים שלהם.

משפחות עושות מאמץ כלכלי עצום כדי שילדים יוכלו להצליח במקום העבודה. הם שולחים אותם לבתי הספר הטובים ביותר שיש להם הרבה שיעורי בית. הם נותנים להם פעילויות חוץ בית ספריות רבות שמותירות מעט או לא מקום לפנאי וליחסים עם בני גילם.

בתי ספר ביפן

לבתי הספר ביפן יש רמה ותכנית לימודים תובענית ומגוונת מאוד. יש להם מבחנים רציפים, שיעורי בית והמורה מפקח בקפדנות על פעילות התלמיד. לעתים קרובות, צעירים יפנים עושים מפגשים אינטנסיביים לאחר בית הספר הכוללים בילוי בערבים וסופי שבוע בבית הספר.

כמו כן, לעיתים נערכות קייטנות אינטנסיביות בבתי ספר בהם תלמידי בית ספר ישנים ואוכלים בכיתות, ונבחנים ללא הרף בנושאים שונים עד שהם עוברים. רבים לא ישנים אם לא עברו את כל המבחנים.

יחסים עם עמיתים - תחרות, בידוד והטרדה

רבים מהילדים והמתבגרים הללו מתחילים להסתכל על בני גילם בחשדנות ובחוסר אמון. רבים מציקים בגלל ציונים גרועים או חלקים אחרים בחייהם האישיים. אין יועץ או עובד סוציאלי שידאג לצרכיהם הנפשיים בבתי הספר, ולכן הבעיה נמשכת.

הם לא רואים בעבודה דרך להשתמש בכישוריהם ולקבל עצמאות אישית. הם רואים בו שטח עוין שהם חוששים ממנו כי אולי לא יוכלו לעמוד בציפיות של פרודוקטיביות.

רבים רואים את עצמם בודדים, לחוצים, מבודדים, לחוצים ממשפחתם ובעלי עבודה עתידית תחרותית מדי ליכולותיהם. אם נוסיף את ההתרחבות הטכנולוגית המדהימה בארץ, מדובר בקוקטייל נפיץ. רבים ירגישו נמשכים יותר על ידי בידוד ועל ידי יצירת "חיים וירטואליים". זו דרך לומר די לחברה ולמשפחותיהן.

מה קורה להיקיקומורי

משפחות ההיקיקומורי רואות בילדיהם מבישים. הם משהו להסתיר מהשכנים ומקרוביהם מחשש לשערורייה ולסטיגמה. הם חושבים שזו בעיה זמנית.

עם זאת, אם צעיר מסתגר בחדרו למשך שבועות ואין תשובה ברורה להורים, הבעיה נוטה להיות כרונית. צעירים נושרים מבית הספר ומסתגרים בחדריהם בבידוד מוחלט. הם אוכלים, ישנים ומשתמשים בבידור וירטואלי בתוך 4 הקירות האלה.

העולם נראה טוב יותר באמצעות מחשב, צפייה בסרטים, קריאה, משחקי וידאו, האזנה למוזיקה וישנה. יש להם משטר טיפול עצמי מוגבל מאוד ואם יש להם, למשל, להסתפר, הם עושים זאת בעצמם. הם מעבירים ככה שנים. זה הפך למגיפה ביפן מכיוון שיש במדינה כשני מיליון היקיקומורי.

איך לפתור את הבעיה

השלטונות היפניים כבר השיקו תוכנית התערבות. זהו אובדן דורי גדול. הם חוקרים דרכים לעזור לצעירים האלה. פסיכולוגים רבים מציינים שההתערבות הטובה ביותר תהיה משפחה מערכתית. הם צריכים להבטיח שהמשפחה מתקשרת בהדרגה עם המטופל ויכולה להוציא אותו מהכליאה שלהם.

ההשתלבות בחברה חייבת להיות הדרגתית. בהזדמנויות רבות, היקיקומורי שהחלימו הם אלה שמדריכים ותומכים בני נוער אחרים לצאת מהכליאה מרצון שלהם. הבעיה היא לא פוביה חברתית, אגורפוביה או ביישנות קיצונית. זה שונה.

הפתרון צריך להיות מונע. החברה היפנית חייבת לקחת את הבעיה הזו ברצינות כדי להוריד את רמת הביקוש והבידוד החברתי שמקדמים בתי הספר.