למערכת יחסים רעילה בין הורים יש השלכות על ילדיהם
כל מי שמתעלל פסיכולוגית בבן הזוג שלו, כל מי שמנצל, מזלזל בו, משפיל והורס אותם ואת ההערכה העצמית שלו מבצע התעללות עקיפה. עקיף, אבל עדיין נורא עבור הילדים שלהם. כי עדות מתמדת למערכת יחסים רעילה הופכת את הילדים האלה לקורבנות העיקריים, לשומרים העצובים של מורשת רגשית המסומנת בהשלכות בלתי הפיכות לפעמים.
על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) והפורום הכלכלי העולמי (WEF), מחלות נפש הן הנושא מספר אחת בעולם שמונע מאנשים לעבוד.
אולי לא ידעת שחלק ניכר מהם מקורם במערכות יחסים רעילות או פוגעניות ובסימן הפסיכולוגי שהם משאירים על אדם. אינדיקטורים כמו הפרעת דחק פוסט טראומטית, דיכאון, הפרעות חרדה, כאבים כרוניים, אסטמה ואפילו סוכרת הם סימנים שקטים אך מתמשכים לסוג זה של מערכת יחסים לא מתפקדת.
" אני לא יכול לחשוב על שום צורך בילדות חזק יותר מהצורך בהגנה של אב. "
-זיגמונד פרויד-
מוסדות חברתיים ובריאות מציינים את הצורך "לאמן" את הקורבנות מהסוג הזה של התעללות במשפחה פיזית או פסיכולוגית, ולא להטיל עליהם סטיגמה. כשאנחנו אומרים "הרכבת" אנחנו מדברים על לספק לאנשים האלה, גברים או נשים, משאבים נאותים ואסטרטגיות עימות כדי שיוכלו פסיכולוגית ורגשית לראות את הערך בעצמם שוב, ואז לחזור לחייהם הרגילים.
כי אנחנו לא יכולים לשכוח שמעגל האלימות הוא כמו נחש שאוכל את זנבו. אותם דברים חוזרים על עצמם שוב ושוב, אותה דינמיקה. אולי הילדים האלה שהם עדים למערכת יחסים רעילה היום יהפכו מחר לקורבנות או מתעללים חדשים.
עדות למערכת יחסים רעילה הופכת גם אותנו לקורבנות
"לא, מעולם לא הרמתי אצבע נגד ילדיי או בן זוגי". לרוע המזל זוהי תגובה נפוצה מאוד בקרב מתעללים או מבצעים של אותה התעללות פסיכולוגית שאינה משאירה סימנים, ללא חבורות שישמשו עדות למכות, להפרה, לנזק שנגרם באינטימיות של הבית.
אבל, העובדה שאין מכות או שום חבורה גלויה למעשה הופכת את המצב למסובך עוד יותר. במקרים אלו, הקורבנות מתקשים לראות בכך התעללות. הם נוטים להאשים את עצמם.
והאשמה או האחריות הזו לא גדלה רק בתוך הקורבן. זה גם גדל אצל הילד. בתור העד הנוכח תמיד, גם הילד חווה בדרך כלל את אותה הרגשה. כי הילד הוא רק עוד נוסע אחד ברכבת המלאה בכאב, על המסילה הזו שלוקחת את כולם לאותו מקום.
אל לנו לשכוח שכפי שפיאז'ה הסביר בתיאוריה שלו על התפתחות קוגניטיבית של ילדים, לילדים מגיל 2 עד 7 יש מיקוד מרוכז בעצמו שבו העולם סובב סביבם. בגלל זה, הילד ירגיש כאילו הכאב של אבא או אמו, יחד עם כל הצעקות או המריבות, קורים בגלל משהו שהוא עשה.
כתוצאה מכך, וחשוב שנשמור זאת בקדמת מוחנו, בליבה של כל מערכת יחסים רעילה שבה יש ילדים, גם הם קורבנות. זה לא משנה אם הם מאחורי דלת ולא רואים כלום, או אם הם עדיין לא יודעים ללכת, לקרוא, לרכוב על אופניים או למנות את קבוצות הכוכבים המופיעות בחלון שלהם בכל לילה.
ילדים מקשיבים ומרגישים, הם מפרשים את העולם בדרכם שלהם, וכתוצאה מכך, מעט דברים יכולים להיות הרסניים יותר עבור ילדותם מאשר לגדול בסביבה עם רקע רגשי נוירוטי והרסני שכזה.
לשרוד את מערכת היחסים הרעילה של ההורים שלנו
מדי פעם, שני חברי הקשר תורמים לקשר הרעיל. ישנם אנשים שאינם מסוגלים לבנות סביבה פסיכולוגית ורגשית יציבה. הם מתאפיינים באותם הלוך ושוב שבהם חיבה ותוקפנות, קרבה ואכזריות, יוצרים מצב מאוד לא מתפקד עבורם ובמיוחד עבור כל הילדים המעורבים.
ולכן, רחוק מלהישרדות מערכת היחסים הרעילה של הורינו, כל האמור לעיל אומר שאנו (עלולים) להפוך לקורבנות או מבצעים חדשים בעצמנו כי הפנמנו את אותה שפה רגשית. כדי לנטרל את האפקט הזה ולסיים את מעגל ההתעללות, אנחנו צריכים את הכלים הנכונים. ילדים שהיו עדים לדינמיקה הזו זקוקים לעזרה, כנראה טיפול . גם ההורים.
כי אם יש משהו שמגיע לכל ילד זו ההזדמנות לחיות בסביבה לא אלימה. מגיע להם שילמדו אותם איך לחיות טוב. יש לגדל אותם בעקביות ובכבוד. ובעיקר, מגיע להם מערכת יחסים יפה עם הורים שיודעים לחבב, שמסוגלים לאהוב.
