לכל ילד שמאמין בעצמו, יש הורים שהאמינו בהם קודם כל

אנחנו נותנים לילדים שלנו כנפיים כשאנחנו מאמינים בהם. כשאנחנו סומכים על החלומות שלהם ועל מה שהם יוכלו לעשות, הם יכולים לעוף.

זו הסיבה שאנחנו חייבים לשחק את התפקיד של מנטורים, מעצבי חלומות. הורים חייבים להבין שיום אחד ילדם ילך בעקבות הדוגמה שלהם ולא אחרי העצות שלהם.

ילדים צריכים לדעת שלמרות כמה החיים יכולים להיות קשים, הם יכולים להשיג מה שהם רוצים.

למידה מווסתת ואינטליגנציה רגשית

ניתן לומר כי אבן היסוד של אינטליגנציה רגשית היא למידה מווסתת עצמית. המשמעות היא שהאסטרטגיות שילד מצליח לפתח יובילו לרווחה פנימית גדולה יותר. ולכן, הבנה טובה יותר של הרגשות שלהם ושל אחרים.

אם נעצור לחשוב, נראה שהילדים והצעירים שלנו שקועים בחינוך פורמלי כמעט במשך כל 18 השנים הראשונות לחייהם.

זו עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. הצמיחה הרגשית שלהם מתרחשת בבית הספר. בדרך כלל הם מבלים יותר זמן בבית הספר או בהכנת שיעורי בית מאשר בפארק.

זו הסיבה שילד חייב ללמוד לשקף ולזהות את החוזקות והחולשות שלו. לכן חיוני לעזור להם להתמודד עם התחושות שנוצרות מחוסר הבנה של משהו, חוסר יכולת להתרכז, חוסר ידיעה כיצד לפתור בעיות וכו'.

אם ילדים ידעו לווסת היטב את הלמידה שלהם, זה יהיה תהליך פעיל ובונה. וזה הגיוני לרצות שהילדים שלנו יידעו איך לנטר, לווסת ולשלוט במחשבותיהם כדי שיוכלו להגיע ליעדים שלהם.

אם ילד מאמין שהוא יכול ללמוד לוחות כפל, הוא יצליח. אבל כדי לקבל את האמונה הזו הם צריכים מסרים מעודדים ממקורות חיצוניים. במיוחד מהוריו, אחיו, הסבים והמורים שלו.

זהו, בעצם, מה שאנו מכירים בפסיכולוגיה כ"אפקט פיגמליון ". כלומר, הציפיות שאנו משדרים הן גורם מכריע בשאלה האם הן ישיגו את מטרותיהן. ועוד יותר כשההורים והמורים הם המבוגרים החשובים ביותר בחייו של הילד.

אנחנו לא מדברים על "היכן שיש רצון, יש דרך" קסום. אנחנו מדברים על לא לכרות להם את הכנפיים. במקום זאת, ללמד אותם לעוף ושאין דרך אחת נכונה לעשות דברים.

בעוד שמערכת החינוך "מאלצת" אותם להגיע לתוצאה בצורה מסוימת, מה שהם צריכים להבין הוא שניסויים הם הכרחיים ללמידה.

כל יום, ילדים וילדות, הורים ומורים מבינים שלמרות שעלינו ללמד את הקטנטנים שלנו ללכת לפי כמה נורמות אקדמיות, מחוץ לאלו אפשר גם לצייר, לכתוב, לפעול, להתבונן, לדבר... ללכת בדרך משלך נותן ביטחון וזה תמיד מלווה בהתמדה.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתמוך בהערכה העצמית של הילד?

אנחנו כל כך אובססיביים לגבי ההערכה העצמית שלנו, עד ששכחנו את החשיבות של זריעת ההערכה העצמית של הילדים. ובכל זאת, חשוב מאוד שהילדים שלנו יגדלו בעולם עם מבוגרים מאוזנים. באמת, זה הדבר הכי טוב שיכולנו לתת להם.

• דבר אליהם יפה: לדבר יפה עם הקטנים שלנו פירושו לדבר אליהם בחיבה, סבלנות וחיוביות. אם נעשה זאת, נציג להם דוגמה טובה ונעזור להם לאזן את הרגשות שלהם.
• ספר להם סיפורים שעושים אותם טובים יותר בהתבוננות פנימית. ילדים צריכים להבין שיש חשיבות עליונה לא לשכוח את מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועושים. באמצעות תקשורת אנו מקבלים ידע על אנשים ( עצמנו ואחרים ) ודברים. זה מקל עלינו להבין את העולם בו אנו חיים.
• שפר את הדיאלוג הפנימי שלך: זה נעשה על ידי ספר לעצמך דברים נחמדים על עצמך, כמו גם תיקון הדברים השליליים שאתה אומר לעצמך.
• שבחו ואל תלעגו: אנחנו מדברים על הדגשה, חיזוק והכרה של התנהגויות חיוביות שלהם. הנה כלל זהב: שבחים בפומבי, ביקורת בפרטיות.
• עזרו להם להתמודד עם תסכול ולמד אותם להיות גאים בהישגיהם.
• לגרום להם להרגיש כמו חלק חשוב מהמשפחה.
• הימנע מהגנת יתר עליהם ועודדו סוציאליזציה טובה עם בני גילם.
• למד על ידי דוגמה: הורים צריכים להיות מודל טוב להערכה עצמית.
• עודד גמישות מחשבתית כדי להבטיח יצירתיות: יש מאות דרכים לעשות דברים, לתת לילדים לגלות את שלהם.
• עזרו להם להגדיר יעדים ולהיות עצמאיים יותר.
• העריכו את דעותיהם; ילדים לא צריכים לחשוב שדעתם לא נחשבת. עלינו לקחת בחשבון את רצונותיהם ומחשבותיהם בהתאם לגילם. איך? על ידי דיון והתלבטות איתם, גורם להם להרגיש שנשמעים.

אנחנו לא רוצים ילדים שצריכים להיות מושלמים כי אנחנו לא רוצים לטפח גאווה. אנו רוצים ילדים שאוהבים זה את זה ובטוחים בעצמם ובפוטנציאל שלהם. בקיצור, אנחנו רוצים שהם יידעו שבהיותם עצמם, הם תמיד ינצחו.