מה שנראה כמו סוף יכול להיות ההתחלה הכי טובה שלי?

יעבור מספר מסוים של שנים ואני אמות. זה אולי הסוף הסופי שלי, אבל עד אז, כל יום יהיה סכום הסיפור הגדול של החיים. זה סיפור שאני רוצה לחיות במלואו.

ככה הכל מתחיל והכל נגמר. חוויות חופפות זו את זו ואף אחת לא משאירה אותי אדיש. כל אחד מחזיק מעמד כל עוד צריך להביא לי את מה שהם חייבים. הגרוע ביותר שאני יכול לעשות במובן הזה, הוא להאמין שמשהו ימשיך כשהוא כבר יסתיים.

רק אם אקבל את הסוף אאמין בהתחלה

עלינו לקבל את המציאות כפי שהיא. אני מחויב לקבל שיש אנשים שיעזבו או שאני יכול לעזוב, שיש ערים שאני צריך להשאיר מאחור או שמשהו שהיה חלק מהחיים שלי כבר לא יכול להיות. במילים אחרות, זה לא עניין של להתחיל מחדש באפס, אלא ללמוד להיות עם ההווה כפי שהוא.

גם אם אי הבנה חותכת את הצחוק הזה, אני עדיין יכול לצחוק

כשאנחנו לא מוכנים שמשהו יסתיים, זה יכול לגרום לחוסר ביטחון, חוסר התמצאות וכאב. כולנו מוצאים את עצמנו במבוכים, הממוקמים ממש בתוך דלת היציאה, אבל בלי המפתחות שמאפשרים לנו לצאת ולהמשיך הלאה.

באותם רגעים, אני, כמו רבים אחרים, לא ראיתי שום דבר בבירור. נדמה היה שהקצוות התפשטו בזמן בלי להסיק סופית. רק כשהגעתי לסוף מה שקורה הבנתי שאני חייב להשתלט על חיי ושאני היחיד שיכול לסגור את הדלת הזו.

חוסן הוא מה שנותן לנו תמיכה ועוזר לנו ללמוד ממה שעברנו. בדרך זו, גם אם אי הבנה חתכה את הצחוק, גיליתי שאני עדיין יכול להמשיך לצחוק. למרות שהכל אולי אבוד, אני יכול למצוא את עצמי שוב.

סוף הוא ההזדמנות להתחלה חדשה

אחרי כל המאמץ הזה, התגברתי על הסוף שלי ויחד איתם גם על העבר שלי. הבנתי שסוף הוא ההזדמנות לחיות שוב התחלה אחרת. גם אתה יכול לעשות את זה. כדי שיהיה יום חדש, אתה צריך לראות את הלילה עובר.

כל יום הוא הזדמנות להיות הכי טוב שלך. אנו מוצאים את הכוח שלנו בזמנים הרעים. זמן ואירועים עוברים שינויים ביחד וגם אנחנו האנשים משתנים איתו. אנחנו גדלים ולומדים מהטעויות שאנחנו עושים ושאחרים עושים איתנו. אנו חיים ואנחנו חולמים על האושר שאנו אוספים ומביאים לאחרים. זו הסיבה שסוף יכול להיות ההתחלה הכי טובה שלי, ההתחלה הכי טובה שלך.