חיים בחופזה מונעים מאיתנו לחיות באמת
לעתים קרובות אנו חיים בחיפזון, חושבים כל הזמן על ההמשך. אנחנו חיים מחוברים ל"אני חייב" או "אני חייב". מנותקים מעצמנו ומכל מה שסובב אותנו. לעמוד, להסתכל, להרגיש. אתה כאן עכשיו - תהנה מזה.
יש אגדה על "ממש עכשיו". הוא אומר שלפני עידנים חיו בני אדם יחד עם ציפורים שנקראו "עכשיו". הם חיו את חייהם לידם, האזינו לשיריהם.
בכל פעם שבני האדם ראו נוף יפהפה, דיברו עם מישהו או הרגישו משהו מיוחד, אחת הציפורים ניקרה אותם על הראש ושרה. כך הפכו האנשים מודעים להווה. הם נהנו מההווה והם היו מאושרים.
ציפורי העכשיו ניזונו מהרגשות אותם רגעים שנוצרו בבני האדם. הם גרמו לבני האדם לחיות חיים אינטנסיביים יותר, אפילו בלי הטכנולוגיה שיש לנו היום. בסופו של דבר, הגיע יום שבו משהו השתנה ואנשים התחילו לחיות עם ציפורים אחרות. לאחד היו נוצות שחורות (הלפני), ולאחד היו נוצות לבנה (האחרי).
לאט לאט, ציפורי העכשיו איבדו את השיר שלהן עד שבסופו של דבר הן בקושי שרו בכלל. רגעי המודעות נעלמו. עם זאת, האגדה על הציפורים כעת לא מסתיימת כאן. למרות שהם כבר לא עפים סביבנו והשיר שלהם איבד את כוחו, הם ממשיכים לחיות בכל אחד ואחת מאיתנו, ומחכים שנהיה מודעים להווה.
"יש האומרים שאם נעצום את עינינו, ננשום עמוק ונחייך, נוכל להרגיש בליבנו ובמוחנו את השירה והניקור של הציפורים עכשיו."
-אוסקר סוריה-
למהר זה אף פעם לא טוב
אנחנו עוברים תרוצצות חיה ממקום אחד למשנהו, נשלטת על ידי לוחות זמנים, התחייבויות, פגישות. אפילו לילדים יש לוחות זמנים עמוסים. כולנו אמרנו בשלב מסוים "פשוט אין מספיק שעות ביממה".
החיים לא צריכים להיות ככה. החיים צריכים להיות נתינה. נכון שפעמים רבות החיים נותנים לנו הפתעות, אבל עדיין יש הרבה פעמים אחרות שבהן אנחנו מוצאים את מה שחיפשנו.
לכן, אם אני לא יכול לשנות את לוח הזמנים שלי, אצטרך לשנות את דרך ההסתכלות שלי על זה. אני צריך להיות מודע ל"עכשיו" הפנימי שלי ולהיות באמת איפה שאני נמצא. אני צריך להתחבר לנפש ולגוף שלי ולא למהר או לחשוב על העתיד.
"הציפור שאחרי" או "לחישות העבר" לא יכולות להטביע את קול התודעה המיידית שלנו. בואו נעשה מאמץ להזכיר את השיר של העכשיו ולהעריך כל רגע. תחשוב על איך ככל שניכיל אותו יותר, כך הוא יהיה איתנו יותר.
לחיות בתוך ולהתחבר עם ההווה
כל יום הוא התחלה חדשה, הזדמנות לחיות הווה אחר. לשמור על הזיכרון של אתמול אבל עדיין להיות מופתע מהתוצאות הנוכחיות שלו. הקלטת זיכרונות דורשת לחיות אותם ואז לנוע איתם. אם ארגיש את ההווה, אעשה זיכרונות חזקים יותר.
במקום זאת, אם אני חי בחיפזון, בלי לעצור להרגיש כל רגע, אני מחמיץ את ההזדמנות להתבונן איפה אני נמצא. לדעת איך אני מרגיש. לשמוע את הקולות סביבי ולהבין למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש. והכי חשוב, אני צריך לקחת זמן כדי לדעת אם אני איפה שאני רוצה להיות.
אני מתחבר... עוצר ומרגיש... מתרגש. אני מחייך ומתעד את הרגעים האלה בזכרוני. אני חי את הרגע הזה בדיוק. עכשיו, אני יכול להמשיך עם השאר. החיים ליד העכשיו דוחפים אותנו ליהנות מכל רגע. זמן לא קיים בלעדיי. אני זה שנותן משמעות לזמן. אם נצליח להיות מודעים לעצמנו בכל רגע, נוכל לנצל כל שנייה.
