העצב נעלם כשמקשיבים לו
תחושת העצב עוברת בגופך היא טבעית. מרגיש שזה מעיב על דעתך ונאבק לצאת. עם זאת, רבים מאיתנו מתעקשים להדחיק את מה שאנו מרגישים במאמץ לשווא להיפטר ממנו. פעולה זו לא רק מחמירה את המצב, אלא גם גורמת לעצב שלנו להיזון ולהשתרש במחשבותינו.
החברה לימדה אותנו כיצד עלינו לפעול. "צריך" מלאכותי. אנחנו מנסים לשמור על הרגשות שלנו. החברה אומרת לנו שצחוק, למשל, הוא טוב. זה סימן לשמחה. אבל זה מעצבן ולא רצוי כשזה רועש מדי או צורם לאוזן: או מרצון או מחוסר שליטה עצמית.
אם ככה זה לרגשות חיוביים, יש להימנע לחלוטין מרגשות שליליים (בכי, דיכאון). האיפוק הזה נלקח לקיצוניות עד כדי כך שאפילו בנוחות של הבית שלנו, בלי אף אחד אחר בסביבה, אנחנו עלולים להתקשות לבטא את הרגשות האלה.
"זה טוב להיות עצוב לפעמים, להיות שבור מדי פעם. זה בסדר לא תמיד להיות האדם העליז שכולם רוצים שתהיה. זה בסדר לא לרצות לדבר עם אף אחד. זה בסדר לתת ללב לבכות עד שלא יהיו עוד דמעות. טוב להיות בן אדם".
-בעילום שם-
למה העצב עשה לך בית בחייך?
עצב יכול להופיע מסיבות רבות: פיטורים, פרידה, הפסד כספי, או אפילו מחלה בלתי צפויה. כל אלו הם מצבים נורמליים ושכיחים. נפוץ יותר ממה שאנחנו רוצים להאמין. הבעיה מתרחשת כאשר אנו לא מנהלים את הרגש בצורה טובה, בין אם מתוך בורות או הכחשה מכוונת. כשאנחנו לא מנהלים את הרגש הוא מפסיק להיות רגש ובמקום זאת הופך למצב עם שורשים עמוקים.
זו הסיבה שהעצב הצליח ליצור בית בחיינו. אם לא נוכל להתבונן בו באמת ולהבין מה הוא מנסה לומר, הוא יישאר בסביבה לנצח. בוא ניתן כמה דוגמאות:
- העצב שמופיע לאחר פרידה הוא חלק טבעי מתהליך האבל. להרגיש את זה ולחוות את זה יעזור לנו להפוך את הדף ולהמשיך הלאה.
- אם זה מתעורר בגלל מחלה, עצב יכול לאפשר לנו להיות מודעים לפגיעות שלנו. זה יכול להזכיר לנו להאט ולהסתכל פנימה.
- לנוכח הפסד כספי, עצב יכול לגרום לנו לעצור לרגע לשקול את האפשרויות שלנו. אולי נמצא פתרון שלא יכולנו לראות קודם.
להיות עצוב יכול להיות הזדמנות לעצור ולהרהר במה שקורה לנו. מעל לכל, זה יכול לעזור לנו להעריך את מה שלא הכרנו קודם. עם זאת, אם העצב כילתה אותנו לחלוטין, אם אנחנו צעד אחד מהדיכאון ופשוט לא יכולים להשתחרר ממנו, עלינו לצעוד קדימה ולפעול.
"נפש עצובה יכולה להרוג אותך מהר יותר, הרבה יותר מהר מכל חיידק."
- ג'ון סטיינבק-
אסטרטגיות חכמות להתנערות מהעצב
כדי להיפטר מכל העצב שמוריד אותנו וגורם לנו להתעורר כל בוקר עם העווית אכזבה במקום חיוך, העצב שגורם לך להרגיש שהחיים לא הגיוניים, אנחנו צריכים ליישם כמה אסטרטגיות.
העיקריים שבהם הם לקבל את העצב ואת ביטוייו כמו בכי או התבוננות פנימית. זה חסר תועלת לנסות להחזיק אותו או לדחות אותו. אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו עצובים ובעיקר לתת לעצמנו רשות להביע זאת. זה לא משנה אם אנחנו מתבכיינים, אם אנחנו בוכים, אם אנחנו פורצים בבכי. הדברים האלה נחוצים. קתרזיס רגשי לא עובד אם אנו מציבים קירות כדי לשמור אותו בפנים.
בכי מביא לנו שלווה. זה סוג של טיפול עצמי. כשאתה מרגיש שהעצב שפשוט לא יעזוב מתגבר, חפש דרכים נוספות לטפל בעצמך. תתאמן בספורט, תאכל בריא, תצא עם חברים. בקיצור, לא הכל אבוד. לאט לאט, אנחנו יכולים לעשות שינויים קטנים כדי להניע את עצמנו שוב ולהניע אותנו פעם נוספת.
לבסוף, כדאי לנסות למצוא מוטיבציה פנימית, רצון לבצע ללא קשר לתוצאה האפשרית. כלומר, כשאנחנו צריכים לעשות משהו שאנחנו לא רוצים, אנחנו עדיין נעבור את זה. אנחנו יכולים גם לנסות מיינדפולנס, פעילות די נעימה שתעזור לנו להשתפר ולקבל פרספקטיבה.
כהערה אחרונה, המפתח לכל זה הוא לפנות לאיש מקצוע כשאנחנו פשוט לא יכולים לעמוד בכאב או כשאנחנו מרגישים כל כך מרוסקים ממנו ולא מצליחים למצוא מוצא. למרות שאתה עשוי להרגיש שמצבך לעולם לא ישתנה, כל סערה מפנה בסופו של דבר את מקומה לקרני השמש היפות.
"הגשם יורד כי הענן כבר לא יכול לתמוך במשקל. דמעות יורדות כי הלב כבר לא יכול לתמוך בכאב".
-בעילום שם-
