הזיכרונות שמעוררים חמשת החושים שלנו

כשהלכתי ברחוב מוסחת מהמחשבות והזיכרונות שלי, תפסתי ריח של משהו, מאפייה סמוכה פלשה לאף שלי עם בושם של עוגיות מהבילות וקאפקייקס, חמאה, ביצים וסוכר שהוביל אותי לרגע אחר, למקום אחר.

פתאום, במקום להיות ברחוב בעיר שלי, הייתי בבית בהרים, בן עשר, משחק מחבואים עם אחי בגינה בזמן שאמא שלי בישלה. כולנו חווינו ריח, צליל, טעם או תמונה ששולחים אותנו לעולם של זיכרונות.

החושים יכולים לעורר באופן ברור ונוגע ללב זיכרונות מהעבר שלנו, ולשחרר רגשות חיוביים כמו הנאה או אושר, או שליליים כמו פחד או כעס. שיר יכול להזכיר לנו רגע מיוחד עם אדם מיוחד, או טיול עם חברים. נוף יכול להחזיר אותנו לזכרונות גיל ההתבגרות שלנו ולמה שחווינו במקום מסוים.

מבין חמשת החושים, הריח הוא אחד החושים החזקים ביותר בכל הנוגע לעורר זיכרונות. ריח פשוט יכול לשחרר מפל של רגשות, ניחוח של קפה, ריח של דשא רטוב, ניחוח של בושם. הם מפירים את הדמיון שלנו והם מסוגלים להעביר אותנו באופן מיידי למקום אחר ולזמן אחר.

זיכרונות דרך ריח

ריח הוא החוש הקשור ביותר להיפוקמפוס, אחד ממבני המוח האחראים על הזיכרון שלנו . הוא מחובר גם למערכת הלימבית, שהיא המרכז הרגשי של המוח. שאר החושים שלנו (ראייה, שמיעה, טעם או מישוש) צריכים לנסוע בשביל ארוך כדי להגיע לחלקי המוח האחראים על הזיכרון והרגשות שלנו.

זו הסיבה שריח יכול לעורר זיכרונות חיים מאוד ולשחזר תחושות המכילות את אותה תערובת של רגישות ועצב שאנו מכנים נוסטלגיה.

מחקר שנערך על ידי הפסיכולוגית סילביה אלבה בשם "ריחות ורגשות" הראה שאנשים זוכרים 35% ממה שהם מריחים ורק 5% ממה שהם רואים. 1000 אנשים משני המינים בין הגילאים 25 עד 45 השתתפו במחקר הזה, והם הגיעו למסקנה שהזיכרון מסוגל לקלוט עד 10000 ניחוחות ברורים, אבל הוא מסוגל לזהות רק 200 ריחות.

על פי המחקר, כאשר אנו מריחים בושם, הריח הזה נרשם במוח, אבל הוא נרשם גם עם אסוציאציה לרגש שאנו חשים באותו הרגע, כך שכאשר אנו מעוררים את הריח, הרגש גם לחזור אלינו. כשחזרו למחקר, 83% מהמשתתפים אישרו שרגעים מאושרים נקראו בחזרה עם ריחות מסוימים ו-46,3% זיהו שההנאה מריח מוכר שוב משפיעה עליהם יותר מאשר לראות חפץ שהביא להם זיכרונות.

הזיכרונות שאנו רואים

תמונה של חפץ, חדר שינה או נוף, למשל, יכולה להחזיר רגע מהחיים שלנו שהיה נעים לנו. אנו יכולים גם לחוות את התחושה שהיינו כאן בעבר או שכבר חווינו סיטואציה, המכונה "דז'ה וו".

ישנן שתי תיאוריות הנוגעות לתחושה הזו, האחת טוענת שעם רישום של אירוע בזיכרון שלנו, לפעמים אזור במוח עושה זאת באיחור מסוים ביחס לאחרים, והתחושה שזה משהו שכבר נחווה מתרחשת בכך. רגע שבו אזור המוח הזה מעבד באיחור. אולם תיאוריה אחרת מניחה שלפעמים אירוע מפעיל את עיכוב הזיכרונות שעמם יש לנו מערכת יחסים אמיתית או דמיונית בזיכרון שלנו.

טעם וזיכרונות

בכל הנוגע לטעם, כאשר אנו אוכלים, המוח שלנו משלב את כל התחושות הללו עם מידע המאוחסן בזיכרון שלנו ומחפש מידע על תכשירים מסוימים שאנו מקשרים לאותן תחושות, מצבים קודמים או מזונות אחרים שאיתם קלטנו גירויים דומים. לכן טעם יכול להפוך תחושות הנגזרות ממזונות לזיכרונות.

שמיעה וזיכרונות

לגבי צלילים, כולנו חשבנו ואפילו האזינו לפסקול מסוים בזמן כלשהו בחיינו. לדברי פטר ג'נאטה, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, דייויס, "לחיי היומיום שלנו אין פסקול ספונטני, אבל רבים מהזיכרונות שלנו הם סרטים מנטאליים שמתחילים להיות מוקרנים במוח שלנו כשאנחנו לומדים קטע מוזיקלי מוכר, שפועל כפס הקול שלו."

ג'נאטה מסביר במחקר שלו, שפורסם במגזין Cerebral Cortex, כיצד באזור אחד במוח שלנו, הקשור לאחסון והחלמה של זיכרונות, הנוירונים פועלים כמו מרכז חיבור בין מנגינות מוכרות, זיכרון ורגש.

ככאלה, כל הרגשות שלנו יכולים לשאת אותנו אל העבר ולעורר את הזיכרונות שלנו בזמנים מסוימים, כדי לגרום לנו לחוות רגע שבו הרגשנו ממש טוב או שמחנו מאוד; זה פשוט עניין של לתת לעצמך להיסחף.