אנשים שמדברים ומדברים ומדברים... על עצמם
בהתחלה, הם נראים כמו האנשים הכי ידידותיים בעולם. הם נוטים להיות חברותיים, אנשי שיחה טובים ובעלי אישיות מושכת. עם זאת, עם חלוף הזמן אתה מתחיל להרגיש שהאדם הופך מעט לנטל: הוא מדבר יותר מדי וכמעט תמיד על עצמו. הם מספרים לך את אותם הסיפורים שוב ושוב. הם מסוג האנשים שמרגישים מוסמכים לדבר על כל נושא, למרות שהם לא יודעים כלום על זה. ואף אחד לא יכול לגרום להם לשתוק.
אחרי שאתה מדבר עם סוג כזה של אדם, אתה מרגיש שבזבזת את הזמן שלך. כי בסופו של דבר, זו לא הייתה שיחה. במקום זאת, זה היה מעין משחק קרב במונולוג ארוך. לכן סביר להניח שכשתמצא את האדם הזה שוב, תמציא תירוץ כלשהו כדי להימנע מצ'אט נוסף.
אגוצנטריות
מי שמדבר יותר מדי על עצמו לא קבע גבול ברור בינם לבין סביבתו. האישיות הנרקיסיסטית שלהם מונעת מהם להבין שהם לא מרכז העולם. לכן הם חושבים שזה נורמלי שכל שיחה תסתובב סביבם.
למעשה, אפילו לא עולה בראשם שהזינוק שלהם עוד ועוד יכול לשעמם אחרים. ואם יגידו להם זאת ישירות, הם יניחו שהבעיה טמונה באדם האחר, לא בתוכם.
הצורך המופרז הזה של כל תשומת הלב להיות ממוקדת בהם מקורו בחוסר ביטחון בתת מודע. הם מרגישים סיפוק אם הם יכולים לגרום לאחרים להקשיב להם כל הזמן. הם תופסים זאת כהוכחה לערכם שלהם. סוג זה של אדם לא מצליח להתאים לרצונות של אנשים אחרים. במקום זאת, הם תמיד סובבים סביב הצרכים שלהם.
לאנשים שמדברים ללא הפסקה יש כמובן צורך גדול שישמעו אותם או יקשיבו להם. למרות שאולי הם לא אומרים כלום. דיבור עם אנשים אחרים מסיח את דעתם מהדיאלוג הפנימי שכל אחד מאיתנו מקיים עם עצמו. האדם הזה לא רוצה להקשיב לעצמו. הם רק רוצים שישמעו אותם. הם מסתכלים על עצמם דרך אנשים אחרים.
תוכן ה"שיחה"
יש אנשים שתמיד מדברים על עצמם כדי לעשות חשבון נפש על סבלם. הם לא מבקשים את עזרתך, ולא יקבלו את עצתך. הם מניחים שכדאי פשוט להתנהג כלפיהם בהתחשבות. אחרים עושים את ההיפך: הם מספרים לך שרשרת של סיפורים כדי להוכיח לך כמה הם נפלאים. הם מספרים לך על אלפי המעשים היומיומיים שלהם, תמיד מחכים לסוג של "חורה!" ממך.
יש אנשים שידברו איתך על הבעיות שלהם כדי לבקש ממך הדרכה או עצה. זה כאילו היית המטפל הפרטי שלהם, שלא לומר החופשי. אלה אנשים שלעולם לא שואלים אותך מה שלומך או אם גם אתה עובר קשיים. הם פשוט מניחים שהבעיות שלהם חמורות יותר משלך ושזו חובתך להקשיב להם ולהציע להם עצות.
בכל המקרים הללו, אף פעם לא מתקיימת שיחה אמיתית. זה יותר על סוג של מניפולציה באמצעות מילים. אתה משתתף בסוג מוזר של משחק איתם, שלפעמים אתה אפילו יכול להרגיש איזושהי מחויבות להישאר בתוכם. חובה להקשיב להם, לשבח או לרחם עליהם. אבל הקשר שלך עם האנשים האלה אינו אותנטי. זה תמיד קיים בצל ההרגשה ש"משהו לא בסדר".
טוב לך בשלב מסוים להביע באופן ישיר וידידותי עד כמה שיחה יכולה להיות חיובית כשיש הזדמנות לדבר וגם להקשיב. זה גם טוב לך להזמין אותם לדבר על נושאים חדשים.
למרות שזה לא בלתי אפשרי ליצור אינטראקציה עם סוג זה של אנשים, מכיוון שהם יכולים פעמים רבות להפוך שוב לאנשים הידידותיים שהכרת בהתחלה, ללמוד להציב גבולות הוא חובה. אם אתה מרגיש שזה משפיע עליך, שזה גורם לך לאי נוחות, או שזה משחרר רגשות אשמה או ריקנות, עדיף לך להתרחק.
