לפעמים הכאב שלנו עוזר לנו להבין את כאב העולם
מעניין לנסות להבין איך ההיסטוריה האישית שלנו מעצבת אותנו. כאשר בוחנים את הסיפור האישי של האדם, מדהים להרהר כיצד יחיד יכול להשפיע על כל ההשקפה שלנו.
נכון שלאנשים שנפגעו מהעבר יש לרוב תובנות שחסרות למי שהפליג בצורה חלקה בחיים. הם נוטים להיות הכי יסודיים ומוכנים להתמודד עם מצוקות ולשנות אותה.
נראה ברור שהסבל בעצם מאלץ אותנו להרהר במגוון מציאויות שונות שפחות מרוכזות בעצמי. במילים אחרות, ישנם פצעים שגורמים לנו להיות רגישים לפצעי העולם.
"האנשים היפים ביותר שפגשתי הם אלה שידעו תבוסה, ידע סבל, מאבק ידוע, ידע אובדן, ואשר מצאו את הדרך שלהם החוצה מהמעמקים. לאנשים אלה יש הערכה, רגישות והבנה של חיים שממלאים אותם בחמלה, ענווה וסקרנות עמוקה ואוהבת. אנשים יפים לא באים יש מאין".
אליזבת קובלר-רוס
שינוי כאב כדי להתקדם
אדם שנפגע צריך לעבור תהליכים פסיכולוגיים מסוימים כדי שיוכל לחזור לעולם האמיתי והרגיל, ברגע שהוא מוכן.
אז, הם צריכים להיות מסוגלים לשנות את הכאב ולהפוך אותו למשהו חיובי. זה דורש מאמץ, וזה הרבה מאוד עבודה וחוסן. ההתרחקות הרגשית הזו מכל המצולקת של האדם מתאפשרת הודות למנגנוני הגנה שלמרות שהם קשים לפעמים, הם הכרחיים.
כמה מהתגובות הרגשיות הנפוצות ביותר הן:
- הכחשה: "אף אחד לא מאמין שסבלתי".
- בידוד: "אני זוכר מתי זה קרה, אבל אין בזה שום דבר רגשי".
- נמלט לעבר העתיד: "אני כל הזמן מחפש למנוע מכל דבר שיגרום לי להרגיש שוב את הייסורים האלה".
- רציונליזציה של האירועים: "ככל שאני מנסה להבין יותר, כך משתלט עלי רגש בלתי נסבל".
אנשים פצועים הם היפים ביותר
כמובן, לעולם לא נוכל לפטור לחלוטין את העולם, וגם לא את עצמנו, מבעיות. תמיד יישארו עקבות, והפחד שהכאב יחזור לרדוף אותנו. עם זאת, העובדה שחווינו כאב מעניקה לנו את היכולת להפוך את הקיום שלנו לנסבל יותר, יפה יותר ומשמעותי יותר.
חוזק נולד מהמעבר בבוץ והלכלוך ומאפשר לנו לתעל את ההשפעה של אותם עקבות כואבים של העבר. זה מאפשר לנו לתת קול למה שמייסר אותנו. זה עוזר לנו לחזק את הגישות המקלות על אהבה והבנה כלפי העולם.
לאנשים שנפגעו ויצאו מנצחים יש יכולת מדהימה להיות אסירי תודה. הם יודעים שאי אפשר להיות שום דבר מלבד מה שאנחנו באמת, ושאפשר לתת מהלב שלנו את מה שיכול לשמח אחרים.
כל מי שנפגע מודע לחלוטין לכך שאותו עולם שפגע הוא אותו עולם שנרפא.
