5 דברים ששיניתי כשהתחלתי לטפל בעצמי
הדרך להגשמה אישית ולשלווה רוחנית קשה ולעיתים מעיקה ביותר. אני חווה ומעבד כל כך הרבה שלפעמים להיות שלם עם עצמי ועם הסביבה שלי נראה כמו שליחות כמעט בלתי אפשרית.
לפעמים מצבים כואבים עוזרים לנו להתגבר על סטגנציה אישית ורגשית, ורק על ידי מעבר בסערה נוכל להגיע לשקט בצד השני.
מי שנאבק להפוך לאדם טוב יותר שם לב שאחת הדרכים הטובות ביותר להגיע לרווחה היא פשוט לדאוג לעצמך. וזה מצריך סדרה של החלטות נבונות, שיאזנו בין מה שאנחנו רוצים ובין מה שאנחנו לא רוצים בחיינו.
להקשיב לעצמי, במקום להקשיב רק למה שאחרים אומרים עלי
אין דבר גרוע יותר מאשר להכפיף את חייך ואישיותך לאישור תמידי של אחרים. קל מאוד להפוך לבובה שבורה אם אתה עוקב אחר כל מה שהחברה אומרת שהוא הטוב ביותר עבורך.
האישיות שלך לעולם לא תהיה משולבת במלואה. זו תהיה בנייה של רעיונות ישנים שנכפו עליך, מבלי שאפילו תשאל את עצמך מה המשמעות האמיתית של התכונות הללו לנשמתך.
לדעת להקשיב לעצמך, לעקוב אחר האינטואיציה שלך, ללכת לאיבוד בכביש שאחרים אומרים שאין לך עניין ללכת בו, ולמצוא בסוף הדרך הזו את אחד החלקים הכי אותנטיים בך, לשמור עליו ולהחליט לסחוב אותו תמיד איתך. זה הישג.
להתרחק מכל דבר לא יפה, שימושי או מהנה
כן, בחרתי להיות קצת נהנתן, והתוצאה הסופית הייתה טובה ממה שציפיתי. ההנחה הזו רק הביאה לי אושר ועזרה לי להימנע מרוב הוויברציות הרעות סביבי.
אם אינך מסוגל להיכנע להנאות החיים, אתה באמת צריך לשאול את עצמך מה המשמעות של החיים עבורך. ומי גרם לך לחשוב כך.
אני לא צריך להקריב את עצמי למען שום דבר או אף אחד.
להילחם על מה שאני רוצה ולמען האנשים שאני אוהב זו תענוג וזכות.
החברה שלנו כפתה עלינו את הרעיון שכל מה ששווה בחיים מרמז על הקרבה. אבל המילה הזאת גורמת לי ייסורים רבים. החלפתי אותו בתשוקה, התמדה או עקשנות. הדברים הטובים ביותר שלמדתי בחיי ניחנו בסביבה רגועה, ריכוז נעים במה שעשיתי כי זה היה מעניין. לעבוד בשביל משהו שאנחנו לא אוהבים נקרא לחץ. לעבוד בשביל משהו שאנחנו כן אוהבים נקרא תשוקה.
למעשה, ראיתי שאנשים שבחרו בהקרבה מתמשכת, בהנחה של דוגמות חברתיות, על השארת כל מה שלא ידוע כי זה עלול להיות מסוכן, הם הפכו לאנשים עם הילות אפורות אפורות, גבות מקומטות ולשונות מפוצלות. התחלתי להבין שהטירוף שלי שפוי יותר מהשפיות הנוקשה של אחרים.
באהבה, לפעמים אתה צריך לשחרר את הגאווה שלך, אבל אף פעם לא את הכבוד שלך
כשחייתי לפי הספר ולא לפי רגשותיי, נפגעו ליבי ומוחי, ונשמתי מצאה את עצמה בתוך כלא. התחלתי להתעייף מהדרך הבינונית הזו לאהוב ולהרגיש, והחלטתי לצלול לבריכה, למרות שהיא הייתה ריקה. לפעמים קיבלתי כמה מכות גדולות, אבל פעמים אחרות הפלגתי משם.
אין דבר גרוע יותר בחיים מאשר לפחד לחוות תחושה נלהבת כמו אהבה. הודות למכות שספגתי, אני עדיין מעיף את עצמי לתוך בריכות ריקות, אבל עם טכניקה שמונעת ממני לסבול מחבלות או פצעים קשים. אם כי אני עלול לספוג שריטה או בליטה או שתיים, שעליהן אני סולח לעצמי, כי אין פצע גרוע יותר מאחד שגורם לך להרגיש את הריקנות של לא להעז לעשות כלום.
אני צריך לדאוג לאהוביי ולחסל מחיי כל מי שגרם לי נזק מכוון
החיים נותנים לנו כמות מוגבלת של זמן ליהנות, אז אני לא אבזבז עוד שנייה אחת מהמחשבות שלי וזמני בניסיון להבין למה יש אנשים שפגעו בי באדישות שלהם, ניסו להשפיל, בגדו או שפטו אותי.
מהרגע שהחלטתי על זה, החלק בחיי שהוקדש לאותן משימות חסרות תועלת ומופרכות התרוקן מכינה וזמין להתמלא בכל מה שמשמח אותי. מלא בכל האנשים שלמרות שיש להם גם כשלונות במסעותיהם, מעולם לא הזיקו לי.
כל מה שאני יודע עכשיו זו זכות שלא קניתי אותו בכסף. זה פשוט בא לי כשהתחלתי לטפל בעצמי, וזו באמת מתנה.
