אחים מבוגרים: איפשהו בין כיף למודל לחיקוי
שינויים בדינמיקה המשפחתית הם עניין גדול. לוחות זמנים, ארוחות, כיף. ומה לגבי האופן שבו הורים משנים את המיקוד שלהם ומחלקים מטלות ואחריות? אלה שהיו אחים גדולים יותר, ידעו על מה אנחנו מדברים כאן. חשוב לחשוב על כל זה מנקודת מבטו של ילד איפשהו בין גיל שמונה לעשר.
בתקופה ההיא מגיל שמונה עד עשר ילדים הופכים מודעים לכך שאתה יכול להרגיש שני רגשות בו זמנית. מרגישים כעס בגלל שמישהו פשוט בא ועקר אותו, אבל שמחה גם כי לאותו אירוע יש כמה דברים חיוביים.
האמביוולנטיות הרגשית שלהם צריכה להיות מכבדת על ידי המבוגרים בחייהם. הסוד הוא להסביר את הרגשות הסותרים הללו ולגרום להם לדעת שאתה מבין אותם.
בין כיף למודל לחיקוי
עבור ההורים, נראה שהאתגר טמון בגידול בן אחר במשפחה. עם זאת, יש אתגר נוסף: התאמה מחדש של הציפיות והאחריות של הבכורים.
זהו איזון מסובך שלעתים קרובות מקשה על חייו של האח הבוגר. התחושה של לא להיות בן יחיד יכולה להוביל אותם לשני נתיבים שונים - אדישות או אחריות יתר - כל אחד עם השלכות מבשר רעות באותה מידה.
לדוגמה, אחים מבוגרים עלולים לשקוע יתר על המידה בטיפול באחיהם הקטן. הם עשויים אפילו להתחיל לשחק את תפקיד האב או האם בהיעדרם, ואולי להתחרות בהורים כשהם שם.
אבל זה עלול להפוך ליותר מדי לחץ ולגרום להם להרגיש שהם לא יכולים לעשות טעויות. אחים מבוגרים צריכים להסתגל לתפקידם החדש ולתת להם אחריות בהתאם לגילם. זה התפקיד של ההורים להיות הוגנים.
הקשר בין אחים
"איך אח שלהם לקח את זה?" אנחנו שואלים מתי תינוק חדש מצטרף למשפחה. אחים גדולים עלולים לזרוק התקפי זעם, להיות עצבניים, קנאים, כועסים... שגרות ומנהגים שכל כך חשובים למבנה ולהתפתחות הרגשית והאקדמית של ילדים מקבלים תפנית חדה ויש לבנות אותם מחדש.
לכל האחריות של להיות אח מבוגר יש גם צד חיובי: כיף, הגשמה, אושר. אין דבר כמו להיות שותף לפשע. זה קשר שאי אפשר לתאר. שיתוף סודות, פורקן אחד לשני, חווית דברים חדשים ביחד... זה הכל חלק ממה שזה אומר שיש לך אח קטן.
זריעת זרעים של אמון וחיבה חשובה. תצמח מזה תחושת אחים או אחות, שתרחיק לכת מאשר רק קשרי דם. והקשר עשוי לעבור טרנספורמציות לאורך השנים. ככל שהם יגדלו, הקשר שלהם ישתנה.
הדבר החשוב הוא שלאט לאט הפרש הגילאים נהיה פחות חשוב, גם האחים הופכים לחברים.
