אלימות מילולית: 3 גילויים של אלימות באמצעות שפה
אלימות מילולית היא אחת מצורות התוקפנות המזיקות ביותר. מצד אחד, למילים יש כוח להשאיר חותם עם השלכות שנמשכות שנים רבות. מצד שני, אלימות מילולית לרוב קבורה או מותרת מבחינה חברתית.
אני לא גלוי לעין כמו אלימות פיזית, ובגלל זה קשה יותר לפעול נגדה.
גם מילים לא משאירות עקבות פיזיות. זו הסיבה שלעתים קרובות יש סביבם הילה של פטור מעונש. אנשים רבים מכחישים את דבריהם שלהם, אומרים שהם פורשו בצורה לא נכונה או אפילו אומרים שאסור להתייחס למילים ברצינות כאשר יש כעס מעורב.
האמת היא שמילים אלימות הן כמו מכות לנשמה, לפעמים מכות קשות מאוד. בגלל זה הם לא בסדר.
"אני לא סומך על הבלתי ניתן להדבקה. זה המקור לכל אלימות".
-ז'אן פול סארטר-
שפה אלימה פוגעת באנשים והורסת מערכות יחסים. מערכת יחסים לעולם לא תחזור להיות אותו הדבר לאחר שנאמרו מילים מסוימות. הם חוצים את קו הכבוד וההתחשבות שמגיע לאדם האחר.
למעשה, זו הסיבה שמילים משפיעות על אנשים ומשאירות עליהם צלקות. להלן נדבר על שלושה ביטויים של אלימות מילולית.
השוואת אנשים לבעלי חיים: ביטוי ברור של אלימות מילולית
למרות שהאלימות בדרך זו של תקשורת ברורה, האמת היא שהיא די שכיחה בשפת היומיום. יש אנשים שקוראים לבן אדם אחר חזיר. החזיר הוא בעל החיים המועדף עבור אלה שאינם אלגנטיים במיוחד או בעלי אינדקס מסת גוף גבוה.
המילים האלה כל כך נפוצות שהן שולבו בדיבור היומיומי שלנו. הם מקובלים חברתית ולמעשה אפילו לא נחשבים כל כך גסים. הם נחשבים נורמליים אלא אם משתמשים בהם לעתים קרובות מדי או מלווים בסימנים אחרים של בוז.
אנשים גם משווים את עצמם לבעלי חיים. אולי אנחנו לא אומרים שאנחנו עובדים קשה מאוד. במקום זאת, אנו אומרים "אנחנו עובדים כמו כלב".
החלק הרעיל ביותר בהשוואות הללו וכדומה הוא שהן מונעות מהאדם את אנושיותו. הם נמצאים בשימוש כה תכוף עד שהם מאשרים מעין " חוק הג'ונגל" שבו הכבוד מפסיק להיות חשוב.
אלימות מילולית: שימוש בהפרבולות לרגשות שליליים
זה נפוץ מאוד עם אנשים חרדים מאוד או מוצפים בקלות על ידי כעס. הם בוחרים לבטא את כל הרגשות והרגשות השליליים שלהם במונחים מוגזמים.
הם לא אומרים שאדם אחר פישל בלוח הזמנים של העבודה שלו וזה הפריע להם. במקום זאת, הם צועקים על איזה חוסר כבוד זה מראה וכיצד זה גורם להם לחלות.
הם לא כועסים; הם זועמים. הם לא עצובים; יש להם פגיון בלב. סוג זה של אנשים תמיד בוחר בדרך הקיצונית ביותר להראות את הכאב או הכעס שלהם. המטרה היא לא להתבטא, אלא להטריד את האחר בביטויים האלה.
ההפרבולות הבעייתיות היא שבסופו של דבר הם גורמים להשפעה הפוכה. במקום לעשות רושם חזק על אחרים, הם בסופו של דבר מרדים אותם.
אולי יש להן השפעה כלשהי בהתחלה, אבל אם הן הופכות לשגרה, ההערות הללו מאבדות את האפקטיביות לכאורה שלהן. בדרך זו, במוקדם ולא במאוחר, אנשים יתחרשו בסופו של דבר כלפי ביטויים אלה.
חזרה נצחית: אותה תלונה ישנה
חזרות קיצוניות על טענות או תלונות הן גם צורת ביטוי הכרוכה בשפה אלימה. התעקשות על אותן נוסחאות מאשימה שווה ערך לניסיון לסמן אחרים במילים. זה מגביל אותם או מגביל אותם למשמעות אחת.
דיבור חוזר הוא סוג של תקשורת חד צדדית. אבל מעבר לזה, זה ניסיון לכפות משמעות.
החלק הגרוע ביותר הוא שזה ניסיון שנעשה בצורה פרימיטיבית ביותר. זה הכנסת מילים למצפונו של האדם האחר. לכן זה פוסל את המאזין. זה מצמצם אותם ליעד או למטרה של מסר חד צדדי.
כל אחת משלושת הנוסחאות הללו - השוואה לבעלי חיים, הפרעות וחזרות על תלונות - פוגעות בתקשורת. איתם, משמעויות מעוותות או אובדות. הם לא ביטויים שנועדו לטפח הבנה, אלא אמצעי שפה להתקפה.
חשבו אם אתם משתמשים באחת משלוש הדרכים הללו לתקשורת. אם כן, אנו ממליצים לשים שלט שאומר "אל תיכנס" בראש השבילים הללו. למענך ולמען הסובבים אותך.
