השתמש בעקרון האנלון כדי לתקשר טוב יותר ברשתות חברתיות

הרשתות החברתיות חוללו מהפכה בדרך התקשורת שלנו. לפני כמה שנים, לא היה מתקבל על הדעת שנדבר עם החברים שלנו כמעט בזמן אמת כשלא היינו איתם. עכשיו אנחנו רק צריכים חיבור לאינטרנט ושם משתמש ברשת חברתית.

מה שלא התפתח הוא הדרך שלנו להסתדר עם אחרים והשימוש שלנו בשפה ככלי המרכזי ליצירת מערכות יחסים. וכמובן, כשהתקשורת אינה פנים אל פנים נוצרות אי הבנות, שרוב הזמן אומרות יותר על מי שמפרש את המסר מאשר על מי ששולח אותו.

הפיל בחדר

הטלפון הסלולרי רוטט. זוהי התראה מאחת הרשתות החברתיות שלך. אתה מסתכל על המסך וקורא, "היי! איך זה הולך?"

במקרה היה לך יום רע או שמי שכותב לך הוא היס-מן של הבוס ואתה חושב שהוא צריך עוד טובה. או שאולי אתה במצב רוח ממש טוב או שזה החבר הכי טוב שלך שכל כך רצית לדבר איתו. אבל מי ששלח את ההודעה לא יכול לדעת את כל זה. הם לא יכולים לדעת כי זה לא תקשורת פנים אל פנים. ככאלה, אין להם גישה למפתחות אחרים לשפה שחשובים כמו מילים:

• פרוקסמיקה: המיקום וההתנהגות המרחבית שבה מתקיימת השיחה. זה לא אותו דבר לברך מישהו ברחוב שממהר בבירור ומתנצל על כך שהוא ממהר בתור מישהו ברשת חברתית. כאשר אנו מחוברים לרשתות החברתיות שלנו, אנו עשויים להיות עסוקים בעבודה על המחשב. אנו מסתכלים בהודעות כדי לראות אם הן חשובות אך אין לנו סיבה להגיב. וכאן המקבל יכול לקפוץ לאינספור מסקנות, ביניהן בולטות הדרמטיות: "הם לא אוהבים אותי כי הם לא עונים", "העצבנתי אותם" או "מה יכולתי לעשות?"
• התנהגות קולית או חוץ-לשונית: הכוונה לקול שלנו של השפה, לטון ולצורתה, אך לא לתוכן שלה. ככל שאנו משתמשים בו, אירוניה, סרקזם או אפילו בדיחות לא מתגלים היטב בתקשורת שלנו דרך רשתות חברתיות. הטון הוא חלק חשוב מאוד בשפה להבנת משמעות המסר, ובעולם של טכנולוגיה ניתן לתפוס זאת רק בהודעות קוליות.

• התנהגות מילולית או לשונית: כן, זה מתייחס לשפה האמיתית שבה אנו משתמשים כדי לכתוב את ההודעה. אבל גם כאן משחק תפקיד המרחק מהמקלט. אם הילד שאתה אוהב אומר לך שלום פנים אל פנים, זה עלול לגרום לך לעצבן ולגרום לך להגיב כאילו יש לך הפרעת תקשורת כלשהי: גמגום, אפזיה, אנומיה... זה לא אותו דבר כאילו הוא אומר שלום לך כשאתה בבית שלך מוקף בחברים, ויש לך זמן לחשוב ולהתייעץ על מה להגיב כדי "לא להיראות חרד או טיפש " או "כדי שזה יהיה משהו מקורי ".

כל זה הוא משהו שרובנו מודעים אליו. אנחנו יודעים שהכל חשוב בתקשורת, מהטון שלנו ועד למרחק, אבל ברשתות החברתיות אנחנו לא לוקחים את זה בחשבון. זה הופך לפיל בחדר; כולנו רואים את זה, אבל כל אחד מאיתנו מסביר את הנוכחות שלו בצורה שונה, תוך הבנה של מסרים בצורה המתאימה לנו ביותר.

עקרון האנלון

רוברט ג'יי הנלון, כבר נתן לנו פתרון לבעיה זו של תקשורת ברשתות חברתיות ב-1980, עוד לפני שהן היו קיימות, בספרו המפורסם על חוקי מרפי. בכך, הנלון קבע את מה שידוע כעקרון הנלון או התער של הנלון: "לעולם אל תיחס לזדון את מה שמוסבר בצורה מספקת על ידי טיפשות."

שמירה על העיקרון של הנלון כרוכה בהפחתת מידת ההתכוונות שאנו מייחסים לרוב התקשורת שאנו קוראים ברשתות החברתיות. הרבה מהטעויות שאנו מזהים ומפרשים כהקלות תואמות יותר לנסיבות או להשגחה מכל דבר אחר. עובדה היא שסביר יותר שהעולם ישכח אותנו מאשר יקשר נגדנו קשר.

אז כפי שציינו בסעיף הקודם, לתקשורת כתובה חסרים רבים ממרכיבי המידע שיש לנו בתקשורת ישירה. מסיבה זו, עלינו להיות זהירים יותר לגבי הפרשנות שאנו נותנים למילה הכתובה. כך נמנע כעסים ואי הבנות שבאמת לא הגיוניות.