נורמליות: מה זה באמת אומר?
המונח "נורמלי" משמש לעתים קרובות וללא הבחנה בחברה שלנו. בהזדמנויות רבות, אנו עשויים לשמוע על התנהגויות שהן או לא נורמליות. אנחנו פוגעים בקיר כשאנחנו מנסים להגדיר מהי באמת נורמליות. קשה לנו להגדיר מה נורמלי ומה פתולוגי, מוזר או מוזר.
קונוטציות קשורות הן היבט מסוכן מאוד של מושג הנורמליות. הם משמשים בדרך כלל כקובעים מה נכון ומה לא. כאשר אנו מתבוננים באדם, בהתנהגות או בכל דבר חריג, סביר להניח שנחווה דעות קדומות שליליות. זה, במידה מסוימת, נובע מהתפיסה השגויה הנפוצה שלנו לגבי נורמליות ועד כמה אנחנו לא מודעים לגביה. חשוב ללמוד מה המשמעות של המילה "נורמלי" באמת.
דרך קלה לגשת למונח זה היא דרך ההיפך מהרגיל, שיהיה "פתולוגי". הבנת תהליכים והתנהגויות חריגות תעזור לנו לקבל את ההגדרה האמיתית של המילה הזו. לכן הדבר הראשון שאליו נתייחס כאן הוא ההגדרה של פתולוגי.
"נורמליות היא דרך סלולה: נוח ללכת בה, אבל לא צומחים עליה פרחים".
-וינסנט ואן גוך-
הגדרה של פתולוגי או חריג
ההגדרה של מה זה פתולוגי תמיד הייתה קשה בגלל כמה מורכב זה לקבוע את הקריטריונים שלו. זה גם מבלבל אנשים לגבי מה לעשות בנידון. אנשים בפסיכולוגיה עדיין מתלבטים אם זה צריך להיחשב רגיש לאבחון או טיפול. עכשיו, לאילו קריטריונים התנהגויות פתולוגיות צריכות לפעול על מנת שניתן יהיה לטפל בהן או לא?
כשמדובר בהגדרת פתולוגיה או חריגה, אנו בדרך כלל פועלים לפי ארבעה קריטריונים. עובדה חשובה מאוד שיש לקחת בחשבון היא שאין צורך לעמוד בכל הקריטריונים כדי להתייחס למשהו לא נורמלי. עם זאת, יש להבין זאת כארבעה מימדים שמקבלים ציון איכותי שונה.
אלו ארבעת הקריטריונים השונים:
- גישה סטטיסטית: היא מבוססת על הרעיון שנורמליות היא הדבר הנפוץ ביותר. זה קריטריון מתמטי המבוסס על מספרים. התנהגויות שחוזרות על עצמן תכופות הן נורמליות, בעוד שהן בקושי מתרחשות הן חריגות או פתולוגיות. זה גורם להשפעה רבה מכיוון שהוא משתמש בשיטה אובייקטיבית למדידת תקינות. עם זאת, הוא מאבד מיעילות כאשר ישנם משתנים רבים. ישנה גם סוגיה של הגדרת סף האחוזים שמרמז על השינוי מהחריג לנורמלי.
- גישה ביולוגית: בגישה זו, תהליכים וחוקים ביולוגיים קובעים את הנורמליות. התנהגויות או תהליכים הבאים בעקבות נורמליות ביולוגית לא ייחשבו פתולוגיים. הבעיה עם קריטריון זה היא שחוקים ביולוגיים יכולים להיות שגויים או לא שלמים. עובדה חדשה יכולה להתפרש כפתולוגיה במקום כחלק מתהליך רגיל.
- גישה חברתית: היא מבוססת על הרעיון שנורמליות היא מה שהחברה רואה כנורמלי, מה שאנשים מקבלים. החברה, באמצעות אינטרסובייקטיביות וידע חברתי, מבססת את המאפיינים של מה ש"נורמלי". ההיסטוריה עשויה להשפיע על קריטריון זה. הרעיון של זה ישתנה בהתאם לזמן ולתרבות.
- גישה סובייקטיבית: על פי קריטריון זה, אם אדם חושב שהוא מתנהג בצורה פתולוגית, די להתייחס אליו ככזה. הטיה וסובייקטיביות הופכות את הגישה הזו לחסרה מאוד. אנשים נוטים להתייחס לכל ההתנהגויות שלהם כנורמליות.
הקריטריונים לעיל שימושיים בעת אבחון וטיפול בהפרעות בפסיכולוגיה קלינית. עם זאת, הם לא באמת בודקים את המשמעות האמיתית של נורמליות. אף על פי כן, אנו יכולים להשתמש בהם כדי להבין טוב יותר את התפיסה האישית שלנו של נורמלי ולא נורמלי.
נורמליות לפי קונסטרוקטיביזם חברתי
קונסטרוקטיביזם חברתי עשוי לעזור לנו להבין את ההגדרה של נורמליות. זה מסביר שהאינטראקציה שיש לאנשים עם הסביבה שלהם יוצרת את כל הידע. בעצם, הרעיון של מה נורמלי נבנה דרך מערכת היחסים שלנו עם הסביבה שלנו.
זה אומר שלעולם לא נוכל לדבר על נורמליות במונחים כלליים. תמיד נשקול זאת בתוך חברה. זה אומר שזה לא משנה הגישה בה אנו משתמשים כדי להגדיר מה פתולוגי מכיוון שכל האנשים בסופו של דבר רואים נורמליות או חריגה מנקודת מבט חברתית. תיאוריה זו גורמת לנו לראות את הנושא הזה באור אחר, היא עשויה אפילו לעורר ויכוח אתי ומוסרי.
לא כל מה שמוזר או מוזר קשור לצד השלילי או הבעייתי של האדם. למעשה, החברה היא זו שבסופו של דבר שוללת התנהגויות, רעיונות או מאפיינים באמצעות דעות קדומות וביקורת. זה מסביר כיצד השיקול של התנהגויות, פעולות ורגשות נורמליים וחריגים השתנו באופן דרסטי במהלך ההיסטוריה. לדוגמה, לפני מאות שנים, להרוג מישהו שפגע בגאווה שלך היה נורמלי וחוקי לחלוטין, שונה מאוד ממה שזה עכשיו.
בקצרה, נוכל לומר שנורמליות היא מבנה חברתי הכולל את אותן התנהגויות, רעיונות ומאפיינים המותאמים לחברה. זהו תהליך של החברה לוויסות עצמי. מסיבה זו, פסיכולוגים חוקרים את הפרדיגמות לגבי הפרעות ולקויות המבוססות על גיוון תפקודי. בואו נתחיל להתייחס לאנורמליות כמושג שנוצר על ידי החברה במקום תכונת אישיות.
"נורמליות היא אידיאל משובח עבור אלה שאין להם דמיון."
-קרל יונג-
