אהרון בק והמודל המאוחד החדש שלו לדיכאון
הפסיכולוג הקוגניטיבי המפורסם אהרון בק, הידוע כמהפכה בהבנתנו את הדיכאון והטיפול בו, פרסם לאחרונה מאמר ב- Clinical Psychological science שבו הוא מעדכן את התיאוריה שלו, שנקרא "מודל מאוחד של דיכאון: שילוב נקודות מבט קליניות, קוגניטיביות, ביולוגיות ואבולוציוניות".." במאמר זה, הוא מציע מודל מאוחד של דיכאון המבוסס על נקודות מבט קליניות, קוגניטיביות, ביולוגיות ואבולוציוניות.
במודל מאוחד חדש זה של דיכאון, בק ועמיתו קית' ברדמאייר, שניהם פרופסורים באוניברסיטת פנסילבניה, ניסו לשלב את התגליות בכל הדיסציפלינות הללו, כלומר הקליניות, הקוגניטיביות, הביולוגיות והאבולוציוניות, כדי לספק, באמצעות המודל שלהם, הסבר גלובלי וקוהרנטי יותר של דיכאון .
עם כל זה, הם הקימו מודל חדש שמקדיש תשומת לב לסימפטומים ולמהלך הטבעי של דיכאון, אך מעל לכל, הוא מדגיש את הנטייה הטבעית של אנשים להחלים. במאמר זה, אנסה להסביר מה כולל המודל המאוחד החדש הזה של דיכאון ואיזה השלכות יש לו.
"ניתן לחבר את כל הממצאים הקשורים לדיכאון כדי לספק מודל מקיף של ההפרעה שמסביר את המאפיינים התמוהים שלה."
מה כולל המודל המאוחד של דיכאון?
מודל אחיד זה של דיכאון מבוסס על ההנחה שדיכאון מייצג הסתגלות לתפיסה של אובדן משאבי אנוש חיוניים המספקים גישה לצרכים הבסיסיים של חייו של הפרט.
כל זה אומר שאובדן - לאו דווקא מוות - של בן משפחה, בן/בת זוג או חבר מגביר את הסיכון לדיכאון, במיוחד אצל אנשים שיש להם גורמי סיכון אחרים להתפתחות הפרעה זו. אז האובדן הזה, עבור אותם אנשים, סביר יותר להיראות כאובדן הרסני ובלתי עביר.
לאחר אובדן זה, התגובתיות הפיזיולוגית המוגברת וההטיות הקוגניטיביות מובילות אנשים אלו, אשר בדרך כלל נמצאים בסיכון לדיכאון, להפעיל את האמונות השליליות שלהם לגבי עצמם, העולם והעתיד, אשר ידועה כ"שלישייה קוגניטיבית שלילית". "
אמונות אלו משחררות רגשות כמו עצב, אנהדוניה ואשמה. כל אלו הם מאפיינים של דיכאון, כמו גם התגובות הפיזיולוגיות וההתנהגותיות הכוללות גמילה וחוסר פעילות.
חוסר הפעילות הזה שמשחרר האובדן הגיוני: היא תוצאה של הפרט שמנסה לחסוך באנרגיה מול התפיסה של אותו אובדן משאבים שהוא סובל. במילים אחרות, לחוסר פעילות יש מטרת הגנה, ממלאת את התפקיד של חיסכון באנרגיה, מחשש מהאפשרות שצרכים אחרים עלולים להיות מאוימים.
עם הזמן, "תהליך הדיכאון", המורכב מחסכון באנרגיה, מחזק את האמונות השליליות הללו. כשהנבדק מבודד את עצמו, הוא או היא מאבדים חיזוקים יומיומיים.
חשוב לציין שניתן לעצור את התהליך הזה כאשר אנשים אלו משחזרים את המשאבים החיוניים שלהם, בין אם זה הודות למידע חדש שעולה ו"מתקן" את ההטיות השליליות שלהם או בגלל שהמצב עצמו משתנה. גורמים חיצוניים כמו תמיכה של חברים ובני משפחה, הדרכה של פסיכותרפיסט וטיפול ביולוגי (תרופות נוגדות דיכאון למשל) יכולים לעזור להדביק את מעגל הדיכאון.
למרות זאת, בסוף המאמר שלהם, בק וברדמאייר אומרים שהם מקווים "שהמודל הזה יניע פיתוח נוסף של גישות חדשות (ואינטגרטיביות יותר) לטיפול או מניעת דיכאון ", מה שאומר שהם יכולים להרחיב את המודל המאוחד שלהם. בפרסומים עתידיים עם ממצאים חדשים.
במה שונה המודל המאוחד מהתיאוריה הקוגניטיבית של דיכאון?
אם אינך מכיר את התיאוריה הקוגניטיבית של אהרון בק של דיכאון, ישנם לפחות שני היבטים ברורים שמייחדים את השניים.
הראשון שבהם הוא מה שמכונה "תהליך דיכאון", שחוזר למטרה האבולוציונית של חוסר פעילות ובידוד ספציפית לנבדקים דיכאוניים כצורה של שימור אנרגיה. "מדיניות שמרנית" זו היא תוצאה של תחושת טביעה בעולם של אובדנים רגשיים, ובכך הסתגלות למצב החדש.
התקדמות זו מציעה הסבר חדש להצלחה הגדולה של טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, במיוחד אלה המבוססים על הפעלה התנהגותית כחלק חיוני מהטיפול. טיפולים אלו עוזרים לעצור תהליך זה של חוסר פעילות שנגרם על ידי דיכאון.
ההתקדמות השנייה שמציגה תיאוריה זו קשורה להכללה של אלמנטים ביולוגיים כמשתתפים בדיכאון. אנו מדברים על התגובות הפיזיולוגיות הנגרמות מחוויית האובדן אצל אנשים אלו, ובכך מסבירים את תפקודן של תרופות נוגדות דיכאון כטיפול יעיל בדיכאון.
