נותנים ומקבלים במערכות יחסים

במערכות יחסים, לעיתים רחוקות יש איזון מושלם בין נתינה וקבלה. דינמיקת כוח בין נותנים ומקבלים שכיחה יותר. הלוקח זוכה באנרגיה ובהשקעה הרגשית של הנותן, שמשוכנע שבאהבה אין גבולות, שהכל הולך.

למרות שהמונח עשוי להיראות מוזר, בענייני זוגיות ורגש התאבדות רגשית אמיתית אינה נדירה. אמנם יש אנשים שנוהגים בזהירות, אוכלים טוב מאוד ומנהלים חיים פעילים, אבל משום מה בכל הנוגע לאהבה הם קופצים מצוק ללא מצנח.

אבל הכל לא הולך, אפילו באהבה. להפוך את האדם האחר לסיבה שלנו לחיות, ולהיות כל מה שהוא עשוי להזדקק, לרצות או לדרוש יש השלכות חמורות. הנותנים והמקבלים נופלים לקיצוניות הכי לא בריאים, שבהם אושר אמיתי רק לעתים רחוקות משתרש.

מעגל ההדדיות כמפתח לרווחה

פרידריך ניטשה אמר כי מתן מתנה אינו מקנה כל זכות או חובה למקבל. אנחנו יכולים להסכים עם האמירה הזו. עם זאת, בין אם נרצה ובין אם לא, תמיד יש ניואנסים קטנים. מתנות הן חילופים הכרוכים בהדדיות מסוימת, המאחדים נותנים ומקבלים בדרכים רבות.

למשל, אני יכול לתת מתנה חומרית לחבר. אני לא מצפה (או מאחל) שהוא יחזיר לי את זה. אני מציע את המתנה רק כי אני רוצה לכבד את החיבה והתמיכה שהם נתנו לי. לכן הדדיות כבר קיימת בינינו. זה איזון דינמי ופרואקטיבי שבו שנינו מנצחים.

למעשה, אנו זקוקים לאותה לולאת משוב קבועה שבה אנו נותנים ומקבלים בו-זמנית. למה? כי בני אדם משתפים פעולה מטבעם. זה אפילו נותן למוח שלנו תחושה ברורה של שייכות ורווחה.

מה קורה אם אין הדדיות ואהיה רק "נותן"?

יש מאמר מאוד מעניין שכותרתו " מוטיבציה אוטונומית של התנהגות פרו-חברתית והשפעתה על רווחת העוזר והמקבל " ("Motivación autónoma del comportamiento prosocial y su influencia en el bienestar del ayudante y el receptor"), שפורסם ב- כתב העת לאישיות ופסיכולוגיה חברתית (Personalidad y Psicología Social) בשנת 2010. בואו נראה מה כתוב בו.

• יש אנשים שהם "נותנים" מטבעם. במילים אחרות, נתינה היא חלק מהאישיות שלהם, ומהאופן שבו הם מבינים את הדינמיקה של מערכות יחסים.
• לאחר מכן, פעולת ה"נתינה" (תשומת לב, חיבה) מגבירה את ההערכה העצמית שלהם, הופכת אותם לחיוביים יותר ונותנת להם אנרגיה.

עם זאת, שני דברים יכולים להיגרם.

• ראשית, הנמענים עלולים להרגיש שהם מופעלים על ידיהם כל הזמן לעשות להם טובות. זה עשוי להרגיש לא נוח עבור מישהו תמיד להקריב עבורו.
• שנית, במוקדם או במאוחר, תופיע תופעה המכונה "עלויות בלתי ניתנות להשבתה". כלומר, הנותן עלול למצוא את עצמו במצב בו רבים ממעשיו אינם מוערכים ואינם מוכרים. כל מה שהם השקיעו בו זמן, חיבה ואנרגיה, הם לעולם לא יתאוששו. לבסוף, הם ירגישו שהכל היה לשווא וההערכה העצמית שלהם תרד.

נותנים ומקבלים במערכות יחסים

אנה ופאבלו ביחד 8 חודשים. אנה היא ה"נותנת" ועושה הכל בשביל החבר שלה. היא מראה לו תשומת לב מדהימה ואוהבת תמיד לצפות את צרכיו. פבלו, לעומת זאת, נותן לדברים פשוט לזרום. מכיוון שהוא רואה את בן זוגו נותן בשמחה, הוא הופך לפסיבי ואפילו תלותי.

זו דוגמה קטנה למה שיכול לקרות במערכות היחסים שלנו ואיך, לאט לאט, אנחנו הופכים לנותנים ומקבלים. לפעמים, אנחנו בעצמנו מטפחים דינמיקה שמתגבשת מאוחר יותר למערכות יחסים לא מתפקדות. לכן, זו לא שאלה של הצבעת אצבעות, אלא של הבנה זו:

• זה בסדר שאדם אחד "משקיע" קצת יותר בקשר בכל זמן נתון. עם זאת, זו לא צריכה להיות הנורמה. יתרה מכך, שני בני הזוג צריכים להתחייב באופן שווה בקשר, עם עלויות ויתרונות דומים לשניהם.
• מגיע לנו לקבל. יש אנשים שהקדישו כל כך הרבה זמן להיות "נותן" שהם לא באמת יודעים מה זה אומר להיות לוקח מדי פעם. אותו דבר קורה הפוך. אדם שבילה חצי חיים בקבלת תשומת לב עשוי להיות מופתע לטובה מהסיפוק שבנתינה.

לבסוף, אין צורך להיות אובססיבי לפיצול של 50/50 בין הנותנים והמקבלים. רווח והפסד במערכת יחסים לא צריכים להימדד בפרוטה. אנחנו נותנים לאנשים בדרכים שונות מאוד ובזמנים שונים.

הדבר החשוב הוא שתהיה הדדיות, שנהיה שם אחד בשביל השני שמה שאנו מציעים מהלב יתקבל בידיים אסירות תודה ויחזור בריבית כשאנחנו הכי צריכים את זה.