התמצאות במרחב: ה-GPS של המוח
יכול להיות שאתה אחד מאותם אנשים שהולכים לאיבוד לא משנה בכמה מערכות ניווט אתה משתמש. או אולי אתה הקיצוני השני, ואתה יכול לחזור על מסלול בעיר לא ידועה לאחר שעוקבים אחר מישהו רק פעם אחת. ואתה יכול לעשות את זה בלי GPS, או כל סוג של מפה לצורך העניין.
רוב האנשים לא נופלים בקיצוניות כזו או אחרת, אלא נמצאים איפשהו באמצע הספקטרום. יש גם את המקום שבו אתה נמצא על הספקטרום, והמקום שאתה חושב שאתה נמצא בו. אנשים גם יהירים וגם צנועים בהקשר הזה.
מה שאנחנו הולכים לעשות במאמר זה הוא לנסות לספק מסגרת קטנה כדי להבין את מבני המוח המעורבים בהתמצאות במרחב, בערך כמו GPS מנטלי.
מוניות לונדון וה-GPS הנפשי שלהם
נתחיל בלהבהיר שהמוח לא עשוי מחימר דוגמנות, אבל הוא כן נהנה מאחת התכונות של החומר המשעשע הזה: פלסטיות. נוירופלסטיות היא היכולת של המוח להסתגל מבחינה תפקודית ומבנית לדרישות הסביבה. אחת ההתאמות הללו מתרחשת כאשר אנו מפעילים את הכישורים המרחביים שלנו על ידי שימוש ב-GPS המנטאלי שלנו.
אם אתם מטיילים ברציפות ועוברים בערים חדשות, המוח שלכם יזהה שההתמצאות במרחב חשובה להישרדותכם, וישתמש בחלק קטן המוקדש אך ורק לשיטוט.
אז עכשיו בואו נגיע לנהגי המוניות בעיר של תאי טלפון אדומים. המוניות הללו מפורסמות בפסיכולוגיה בזכות המחקר הקלאסי שנעשה על ידי אלינור מגוויר, פרופסור מהמכללה האוניברסיטאית בלונדון. על נהגי המוניות לעבור מבחן כדי להתאים לתפקיד זה, ובמבחן מתבקשים המועמדים למסלולים שונים כדי להגיע ממקום למקום.
הם עשו את הבדיקה הזו עם קבוצת אנשים שמקצועם לא צוין וקבוצת אנשים שעבדו כנהגי מוניות במשך שנים כשהם במכשיר MRI. הם גילו שלנהגי המוניות היה אזור בהיפוקמפוס שלהם שהיה גדול באופן ניכר מזה של נהגים שאינם מוניות. הם גם גילו שהאזור הזה גדול יותר ככל שהם היו בתפקיד זמן רב יותר.
תחשוב על זה כך: אתה מתמצא במהירות למקומות חדשים כי הורדת למוח שלך מפה קטנה שתופס מקום. באופן הגיוני, מפה של עיר גדולה כמו לונדון עם כל כך הרבה מסלולים שונים, כמו אלה שלוקחים נהגי מוניות, חייבת לתפוס הרבה מקום.
אזורים במוח המעורבים בהתמצאות במרחב
לאחר שהסתכלנו על המחקר הקלאסי של התמצאות במרחב, כעת אנו הולכים לפרט את אזורי המוח האחראים למידת מיומנותנו בהתמצאות. נתחיל עם הקורטקס הפרה -פרונטלי. אזור זה אחראי לשליטה בדחפים, ונראה שהוא לא מתפתח לחלוטין עד סוף גיל ההתבגרות. זה מעורב בהתמצאות מכיוון שהוא ממלא תפקיד חשוב בקבלת החלטות.
קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק במוח שיש לו את המילה האחרונה אם ללכת לרחוב זה או אחר. כאשר בוחנים דרכים חלופיות שונות, הקורטקס הקדם-מצחתי מחליט מי מהם מנצח.
הסטריאטום הגבי הוא המקום שבו מאוחסנות המפות שהורדנו שהזכרנו קודם. זה מתאם עם קליפת המוח הקדם-מצחית כאשר אתה הולך במקומות מוכרים. זה גם מאחסן מידע על זמן ומרחק. בהיפוקמפוס, נוירוני מיקום מאפשרים לך להוריד מפות חדשות לסטריאטום הגבי.
הקורטקס הפריאטלי המדיאלי עוסק בכיוון ובתחושה, והקורטקס האנטורינאלי ממקם אותך לפי נקודת התייחסות, כמו המקום שבו החנית את המכונית שלך. ואז יש את המוח הקטן, שאומר לנוירונים המוטוריים שלך להביא אותך לאן הקורטקס הפרה -פרונטלי שלך החליט ללכת.
מבנים אחרים משתתפים בתהליך ההתמצאות במרחב גם כן, כמו המערכת הלימבית, המפנה מקום לכעס כאשר בן הזוג שלך לא סומך על ה-GPS הנפשי שלך. אבל בכל מקרה, מלבד הסטות הללו, תיארנו זה עתה את המבנים המרכיבים את ה-GPS הנפשי שלך. אנו מקווים שנהניתם מהמסע ולא הלכתם לאיבוד!
