מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?כולנו די יודעים שזו תחושה או רגש שאנו חווים בשלב מסוים במהלך חיינו. אף על פי כן, מעבר לכך, לכולנו יש תפיסות מסוימות לגבי איך אהבה אמורה להיות.
עם זאת, אהבה רחוקה מלהיות מושג יחיד, ואין לה הגדרה מוגבלת. עלינו להרגיש חופשיים ליפול למי שהופך אותנו לגרסאות הטובות ביותר של עצמנו. למרות שבדרך כלל איננו משיגים זאת, מסיבות רבות ושונות.
מה זאת אהבה?
רבים הם השירים שמנסים להסביר מהי אהבה, או לפחות לשקף את מה שהתחושה הזו מייצרת עבורנו. השירים האלה מדברים על המילים שהאדם האחר חייב לומר לנו אם הוא מרגיש את זה או לא. הם מדברים על איך זה חייב להרגיש אם האדם השני אוהב אותנו בחזרה או לא.
"כי אהבה היא ילד משוגע, שחזר היום"
אם היינו בעבר או שאנחנו מאוהבים כרגע, אנחנו יודעים ממקור ראשון איך זה מרגיש. עם זאת, איננו יכולים לבטא זאת בקול רם כהגדרה המכסה את כל הניואנסים. וזו בדיוק החידה והקסם של האהבה, שהיא לא מדידה ולא אופציונלית.
לרוב, האהבה עצמה היא זו שבוחרת בנו, עוד לפני שבכלל שמנו לב אליה. הבעיה מתעוררת כשהתחושה האותנטית והטהורה הזו בוחרת בנו, אבל היא תופסת אותנו בוהים בכיוון אחר. כמו כן, אם אנחנו מרגישים את זה עבור מישהו שהוא "לא הטיפוס שלנו". אז מה אז?
כשהאהבה פולשת אלינו: איך אנחנו מתאהבים?
אנו מודעים לכך שזה לא נושא רומנטי גרידא כאשר אנו מאשרים לזוגות מסוימים "יש כימיה", שזוגות אחרים "לא מתאימים" או ש"נגמרה לנו האהבה". המשפטים האלה מוכיחים שאנחנו כן יודעים שיש מרכיב ביולוגי או פיזיולוגי מסוים. אבל המשפטים האלה גם מסתירים מושגים לגבי האופן שבו התרבות או ההשפעה החברתית שלנו מתערבים באופן שבו אנחנו אוהבים אחרים.
אהבה מנקודת מבטה של הפסיכולוגיה
מנקודת מבט פסיכולוגית גרידא, אהבה צומחת מתוך צורך רגשי ומיני. עם זאת, הסביבה החברתית, התרבות והעידן ההיסטורי בו אנו חיים ממלאים תפקיד מהותי באופן שבו אנו מתאהבים ועם מי אנו עושים זאת. כן, עובדה שאם היינו נולדים או גדלנו במקום אחר "אב הטיפוס לבן זוג מושלם" שלנו היה שונה לחלוטין.
הדרך שבה החברה מווסתת ומגדירה מהי אהבה - התפקידים השונים שאפשר למלא במערכת יחסים רומנטית, והדרך הטובה ביותר "להוליד ולהנציח את הקוד הגנטי שלנו" - כל זה גורם לרעיונות שיש לנו לגביה להשתנות.
"אנחנו מכוונים את החכה שלנו לדגים שאנו מוצאים מוכרים". עם זאת, אנו נותנים לדגים יקרי ערך לעבור מרוב פחד. פחד ממה? פחד מהלא נודע, כי אין לנו ניסיון קודם שישמש כנקודת התייחסות. גם אין לנו תסריט לעקוב אחריו כשמגיע הזמן לתפוס את האדם הזה כאחר המשמעותי שלנו. אנחנו אפילו יכולים לפחד מהשיפוט הציבורי שאנו מניחים שנהיה נתונים לו אם האדם שאנו מאוהבים בו יתפרסם.
דעות קדומות הורגות אהבה
מה קורה אם אתה כבר בן ארבעים ועדיין מתרגש מהרעיון של אהבה טהורה? ממש לא קורה כלום. אין ספק שאנשים יתייגו אותך כתמימה, הם עלולים לצחוק עליך ויגידו לך להיות יותר מציאותי. אבל בוא נחכה שנייה: זו המציאות שלך. זו טעות מוחלטת להכחיש את מי שאתה או את מה שאתה מרגיש בגלל דעות קדומות של אנשים אחרים.
מבחינה היסטורית, הדרך שבה עלינו לקיים אינטראקציה עם המין השני סווגה מאוד. וכן, אני אומר "עם המין השני" שכן קהילת הלהט"ב למרבה הצער עדיין מושמטת או מתייחסת אליה כטאבו בכל הנוגע לאהבה.
אילו השלכות יש לזה? סיווג מבוגרים כיצורים חסרי אונים בדיוק כפי שקורה עם אנשים עם מוגבלות, קהילת הלהט"ב כ"מנוונת", בין היתר, מובילה לשלילת הצרכים הרגשיים והמיניים שלהם. כך, הם גם אינם נחשבים לאובייקטים ריאליים של תשוקה.
לאדם פתוח פסיכולוגית, סובלני והחליט לחלוק את חייו עם בן זוג רומנטי "לא אב טיפוסי" יש הרבה יותר אפשרויות למצוא את האהבה האמיתית הזו. וזה בגלל שאוהבים את עצמנו ללא טאבו ואוהבים את בני גילנו כפי שהם, ללא דעות קדומות או עתודות, ההערכה העצמית, התקווה והרווחה שלנו גדלים.
המשמעות האמיתית של אהבה
זה קורה לכולנו. הצללית של שתי נשים לסביות, גבר לבן עם אישה שחורה, שוער ועורך דין חשוב או סופר צעיר וגבר מבוגר, אף אחת מהדוגמאות הללו לא מופיעה בשום מקום בתקשורת כדימוי של "הזוג המושלם".
לאהוב הוא מעשה האומץ הגדול ביותר
לפני זמן לא רב הוצג בתקשורת כיצד גבר עם טרשת נפוצה ראה את תינוקו נולד בזמן שהוא נדונה למיטתו. זה מרגש את כולנו, מרגש את כולנו. למעטים מאיתנו יש את מה שנדרש כדי להילחם לידו בכל יום.
אנו חיים בתרבות הנשלטת על ידי מינימום מאמץ ומראה חיצוני. כולנו אנוכיים ביותר.
אהבה כרוכה במחויבות גדולה, אך מבלי לאבד את הזהות שלך. הכל עניין של שיתוף, למידה, גילוי... אנחנו בדרך כלל אומרים שיש הרבה דגים בים אחרי שמישהו מסיים מערכת יחסים. אני אגיד לך עוד משהו, יש הרבה ימים עם הרבה דגים. אהבה לא מבינה שפה, צבע עור, אידיאולוגיה, גיל או מין. בואו לא נהיה אלה שדוחקים את האהבה בגלל הדעות הקדומות שלנו או הפחדים שלנו.
אז, אם לא מצאנו את "הנסיך המקסים" שלנו או "הצפרדע לא הפכה לנסיך", אם אנחנו מאמינים ש"אף אחד אי פעם לא יכול להבין נשים" או "נשים מסובכות מדי"... אז זה יכול להיות אתה שמאמץ את הפרספקטיבה הלא נכונה. בואו נפתח את הראש ופשוט נחיה. כי האהבה תמצא אותנו במקום הכי פחות צפוי.
נדע את המשמעות האמיתית של אכפתיות רק כאשר, ללא דעות קדומות או תסריטים, החיים עצמם ילמדו אותנו.
