דיכאון: סחף כימי ורגשי במוח שלנו
דיכאון הוא סחף מתמשך שבו הימים חולפים לאט. איפה שכבר לא נשארו דמעות, למרות שאתה משתוקק לבכי טוב. איפה אתה מרגיש שאתה מת, כי לא נשארו עוד חיוכים למוח חסר התקווה שלך...
תחושה זו מוכרת מאוד לאנשים רבים. זה מתייחס להפרעת מצב רוח מורכבת וייחודית להפליא. דיכאון הוא בעיית בריאות הציבור בעלת השפעה רבה. על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), תדירותו תגדל בשנתיים הקרובות.
אנו מזמינים אתכם להתעמק בהיבט המעניין הזה של הבריאות והרווחה שלנו.
דיכאון, סטיגמה שקטה
דיכאון לא קורה בן לילה. אף אחד לא בוחר בזה על הסף כחלק מחיי היומיום שלו. אף אחד מאיתנו גם לא בוחר בסוג זה של ניתוק מקצב החיים הבסיסי. ניתוק מרגשות חיוביים, מאושר. זה פשוט מתחיל מאוד לאט. הוא מתקדם לאט ובכבדות עד שהוא שוקע אותנו בחוסר אונים, במצב רוח רע, פסימיות וחוסר יכולת להגיב.
מייקל קינג, פסיכיאטר ופרופסור במחלקה למדעי בריאות הנפש באוניברסיטת קולג' בלונדון (UCL), הוא אחד האחראים למבחן PredictD המפורסם. בדיקה זו מבקשת לחזות את הסיכון שיש לאדם לפתח דיכאון. כפי שהוא מסביר, כיום המחלה הזו עדיין סטיגמטית מדי.
בדיוק כפי שמחקרים שונים מגלים, ההערכה היא שכמעט 50% מהפרעות הדיכאון אינן מקבלות כל טיפול. לחלופין, הם אינם מקבלים את סוג הטיפול הטוב ביותר עבור הצרכים האישיים של כל מטופל. כל זה מוביל לאלפי אנשים שמתקדמים לעבר הסחף בתרחישים האישיים שלהם. ואלפי אנשים ברחבי העולם בוחרים בהתאבדות כפתרון לכאבם ולצערם. זה, או שהם פשוט מסתדרים עם התמודדות עם חייהם אחד אחרי השני.
כשהמוח לא מסתדר עם החיים
לפי נטיות רוחניות יותר, כולנו מסוגלים "לרטוט". אפשר לומר שאנשים פולטים מוזיקה פנימית מסוימת. מוזיקה זו, בתורה, מאפשרת לנו להתחבר עם בני גילנו, עם מקומות, הקשרים ופעילויות מסוימים המהדהדים את האישיות שלנו. "מנגינה" פנימית זו היא השתקפות של מוח פעיל, נלהב, סקרן.
כאשר הדיכאון מתחיל, היכולת לרטוט נכבית מכיוון שהדחפים החשמליים של חלקים מסוימים במוח מופחתים או מואטים. אנו נכנסים למצב של עייפות למחצה, שבה מתרחשות פחות סינפסות עצביות. סחיפה כימית עמוקה ועדינה תופסת אחיזה שקשה לנו לצאת ממנה ולהתחבר מחדש לחיינו.
נבחן זאת לעומק בהמשך.
ההשפעות של דיכאון על ה"ארכיטקטורה" המוחית
חשוב לציין שדיכאון לא נובע אך ורק מחוסר איזון במוליכים העצביים שלנו. פגיעות גנטית, גורמים רגשיים ואפילו בעיות רפואיות עלולים ללא ספק להכשיל אותנו. עם זאת, ההשפעה שיש להפרעה זו על המוח שלנו היא יוצאת דופן. בואו נבדוק את זה.
- ההיפוקמפוס: הוא חלק מהמערכת הלימבית ואחראי על עיבוד הזיכרון, במיוחד הזיכרון לטווח ארוך. על פי מספר מחקרים, חווית תקופות ארוכות של דיכאון או מתח כרוני מעוררות את הקטנת גודלו של מבנה זה. אנו סובלים מאובדן זיכרון ומקשיי ריכוז.
- דיכאון, בתורו, מתזמר כאוס כימי עדין ומורכב שבו אצטילכולין, סרוטונין, נוראדרנלין או דופמין, הולכים להוציא את האיזון הרגשי שלנו. זה יקשה עלינו להירדם, או להרגיש מוטיבציה לגבי משהו או מישהו, עד כדי תחושה של ממש כאילו העולם סגר בפנינו את כל דלתותיו.
- מבנה נוסף שכדאי לזכור הוא התלמוס. זהו אזור עצבי המקבל מידע חושי ומעביר אותו לאזור המקביל של הקורטקס. הודות לאזור זה, פונקציות כמו דיבור ותנועה נשלטות. חולים עם דיכאון חווים מידה מסוימת של איטיות כאשר מגיע הזמן לזוז או לתקשר בזריזות ועליזות. זה מאוד בולט.
דיכאון, אם כן, הוא אויב מורכב שמקים חנות בתוך המוח והלב שלנו, היכן שהוא פוגע בנו ביותר. המחשבות שלנו הופכות לכאוטיות, לא מאורגנות ומרירות. עד כדי כך שהם יכולים ליפול לסחף נפשי ורגשי שיכול להימשך שנים.
אל תיתן לזה לקרות. אל תוותר לעצמך. הרשה לעצמך להיעזר. ובעיקר, להילחם כדי להגיע לחוף. שוב לחגור את מגפי התקווה והאשליה ואת משקפי האופטימיות.
