השפעת המשפחה על ההערכה העצמית שלנו
גיבוש ההערכה העצמית שלנו ניזון (בחלקו) מהדינמיקה המשפחתית שבה התחנכנו. זו מורשת שמותירה את חותמה ולעיתים קשה לרפא אותה. במיוחד אם זה בא מאבא או אמא שמעולם לא אהבו את עצמו, ושלא היו מיומנים בטיפול בצרכים שלנו, במתן עידוד או בלב אל לב.
לא חסרים פסיכולוגים שאומרים שכדי לתפקד בחיים, "טנק" ההערכה העצמי שלנו צריך להיות מלא עד גדותיו. בין אם נרצה ובין אם לא, יש מעט "דלקים" שנותנים לנו באותה מידה נחישות, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות. עם זאת, אנו יודעים היטב שלעתים קרובות אנו עוברים את החיים כמעט ללא כלום במיכל. הרמות שלנו כל כך נמוכות שכמעט בלתי אפשרי להפעיל מחדש את המנוע שלנו ולהתגבר על הבעיה הזו.
"רוב הפחדים שלנו מדחייה נובעים מהרצון שלנו שאנשים אחרים יאשרו אותנו. אל תבסס את ההערכה העצמית שלך על הדעות שלהם".
-הארווי מאקי-
אנתרופולוגית התרבות המפורסמת מרגרט מיד הסבירה לנו משהו מאוד חשוב. היא טוענת שהמשפחה היא אותה קבוצה חברתית ראשונה שבה דרך האינטראקציה שלנו קובעת מי אנחנו (או לפחות חלק ניכר ממנה). ההורים שלנו הם אלה שיש להם את החובה והחובה למלא את ה"טנק" שלנו בחומרי הזנה נאותים וברכיבים עשירים. הם צריכים להבטיח שלא יהיה חוסר ביטחון, חיבה ותשומת לב. הם צריכים לספק עידוד ודחף חיוניים שיעזרו לנו ללכת בעולם הזה בתחושה שאנחנו אנשים יקרי ערך.
עם זאת, בדרך המפרכת בגיבוש ההערכה העצמית שלנו, לא תמיד יש לנו את איכות הדלק הזו. זה מוביל אותנו בהכרח לנסות ולגלות מי אנחנו. וגם לבקש לתקן את הילדות ההיא שחסרה בכל כך הרבה דברים.
גיבוש ההערכה העצמית שלנו והקשר עם ההורים שלנו
גיבוש ההערכה העצמית שלנו מתחיל בילדות. עם זאת, האם זה אומר שהאופי שלנו נקבע לחלוטין על ידי כל מה שחווינו בילדותנו ובנעורינו המוקדמים? עלינו לציין שבפסיכולוגיה, כמו במדעים רבים אחרים, המילה "דטרמיניזם" מסוכנת ויש לה נימה עמוקה.
בעניינים פסיכולוגיים, לכל מה שקורה בילדות יש השפעה גדולה, אבל זה לא לגמרי קובע מי אנחנו. דבר אחד שאנו יודעים על בני אדם, ובפרט על המוח, הוא שהגמישות ויכולת השיפור שלנו היא עצומה. אולם, למרות זאת, איננו יכולים להתחמק מהחשיבות הרבה של החינוך שלנו. איכות האינטראקציה שלנו עם אלה שדואגים לנו היא המפתח בהחלט. הם לא רק מספקים לנו מזון ומזון, אלא גם מורשת רגשית וחינוכית.
להיות מחובר רגשית
כדי להתעמק בנושאים אלו נמליץ על כתביו של ד"ר אד טרוניק, מומחה להתפתחות ילדים ופרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת הרווארד. הוא מגלה שכדי להעדיף הערכה עצמית טובה וטיפול איכותי בילדים, עלינו להיות מחוברים אליהם רגשית. עם זאת, בחלק גדול מהמחקרים שלו הוא הצליח להראות שאפילו הורים טובים אינם מתאימים לילדיהם ב-40% מהזמן.
ממצאים אלה עשויים להיראות מדאיגים במקצת עבורנו, או שנראה אותם מוגזמים. עם זאת, ד"ר טרוניק מצביע על משהו שאמור לגרום לנו להרהר. הסיבה לכך שהרבה הורים לא מתחברים ב-100% לצרכים הרגשיים של ילדיהם היא בגלל שהם לא עושים את זה גם עם עצמם.
הורה מלא במתח ובקשרים רגשיים לא פתורים, ישלח באופן לא מודע סדרה של אותות ומידע לילד. הילד יספוג מידע זה גם בחייו שלו. נוסף על כך, אם להורים עצמם אין הערכה עצמית גבוהה, אז יהיה קשה ליצור זאת אצל הילד. אם הילד לא יכול לחוש את הבסיס הזה אצל ההורה אז הם לא הולכים לקבל את אותו ביטחון.
המשפחה משפיעה, אבל אתה מחליט
היווצרות ההערכה העצמית שלנו במהלך הילדות מושפעת בעיקר משלושה גורמים. המראה הפיזי, ההתנהגות שלנו והביצועים האקדמיים שלנו. הדרך בה ההורים שלנו מתמודדים עם שלושת הממדים הללו יכולה לעודד אותנו לגדול בביטחון ובביטחון. אם הם לא מראים זאת, זה יכול לגרום לחוסר אונים, בדידות ופחד.
"הבדידות הגרועה ביותר היא לא להרגיש בנוח עם עצמך,"
-מרק טווין-
החלק הקשה מכל זה הוא שעד היום אנו ממשיכים לראות את חוסר הבשלות של הורים רבים מבחינה זו. הם אינם מודעים לבעיות שהם גורמים בשפה ובסגנון התקשורת שלהם. רק על ידי האזנה לשיחות בשער בית הספר, נוכל לראות כיצד, מבלי שנרגיש, הם מורטים את כנפי ההערכה העצמית של ילדם נוצה אחר נוצה.
השימוש בהשוואות
השימוש בהשוואות והצהרות שליליות משפיעים מאוד על ההערכה העצמית של הילד. לספר לילד שהוא חסר תקווה במתמטיקה או שהוא לעולם לא יעבור את הבחינות שלו גורם להערכה העצמית שלו להתפורר. הורים שעושים זאת אינם מסוגלים לראות בעיות רגשיות נסתרות בילדיהם, והם נותנים להם ליפול לאותה תהום כפי שהם עשו לגבי הערכה עצמית.
אמנם זה נכון שהמשפחה משפיעה על גיבוש ההערכה העצמית שלנו, אבל אנחנו צריכים גם לראות שמה שקרה בעבר לא חייב לקבוע אותנו לכל החיים. יש לנו את הכוח להפסיק להיות מושפע מריצה על הערכה עצמית נמוכה כל כך. בידינו האפשרות לתקן ילדות מלאה בחסרונות, כדי לתת לנו בגרות שאחרים לא יכלו לתת לנו. עלינו ללמוד לספק דלק משלנו, ולהפסיק לחפש כדי לראות מה אחרים יכולים להציע לנו. אנחנו צריכים לעבוד על ההערכה העצמית שלנו כל יום. חייב להיות רצון לשנות, להיות אומץ ולאהוב את עצמנו. בלי קשר לעבר שלנו, תמיד יש זמן לשנות, ולהשקיע בהערכה העצמית שלנו.
