המעשה הבריא והבלתי אנוכי של לשים את עצמנו במקום הראשון

לשים את עצמך במקום הראשון הוא תרגול בריא, שימושי והכרחי. זו לא אנוכיות, כי אהבה בלתי מעורערת לאדם שאנו רואים במראה, ללא התנצלויות או שיפוטיות, היא דאגה עצמית.

זה השקעה ברווחה האישית שלנו ובאיכות החיים שלנו. וחוץ מזה, רק אם אתה דואג לעצמך כמו שמגיע לך אתה יכול לדאוג למישהו אחר.

מעניין לציין שסוקרטס עצמו מיקד חלק מתורתו במושג של טיפול עצמי, או במה שכונה אז " אפימליי האוטו ".

בהמשך, מישל פוקו ינתח את הרעיון קצת יותר ויגיע למסקנה הבאה. רק כאשר אדם מצליח להכיר את עצמו באמת, לדאוג לעצמו ולהעריך את עצמו, הוא יכול להגיע לחופש אמיתי.

האמת היא שאיננו יודעים מתי או מדוע לימדו את רובנו שזו גישה אנוכית. טרמינולוגיות התבלבלו, וגרמו לנו להאמין שאלטרואיזם וכבוד לאנשים אחרים אינם מתאימים כלל לאהבה עצמית או לשים את עצמנו במקום הראשון כפי שאנו צריכים. האמונה הזו פשוט שקרית.

וכך, כמעט מבלי ששמנו לב, בנינו מערכות יחסים המבוססות על הקרבה. מבוסס על הרעיון שככל שאנו נותנים יותר לאחרים, כך הם יאהבו אותנו ויעריכו אותנו יותר.

אבל מה שבסופו של דבר אנחנו עושים זה לנטוש את האהבה העצמית בצד הדרך. אנחנו לא מסתכלים לאחור ואנחנו חושבים שאנחנו עושים דברים כמו שצריך, מה שמצפים מאיתנו.

אנחנו צריכים לנסות להפסיק את התרגול הלא בריא הזה. למה? זה בעצם גורם להרבה מהבעיות שלנו: תסכול, חרדה, לילות ללא שינה ואפילו כאב פיזי...

אם נפסיק לשים את עצמנו במקום הראשון, נשחק את עצמנו

כשאנחנו מפסיקים לשים את עצמנו במקום הראשון וממלאים את ראשנו במחשבות כמו "אני חייב לעשות", "אני חייב לעזור" או "הם מצפים שאסע לשם", כל מה שתעשה בסופו של דבר זה לרוקן את עצמך.

זה מרוקן אותך מהאנרגיה, מהזהות, מהרצונות שלך ובעיקר מההערכה העצמית שלך. הדבר הכי קשה הוא שלפעמים אנחנו עושים את הדברים האלה אפילו בלי לחשוב על זה. אנחנו אף פעם לא עוצרים ותוהים אם אנחנו באמת רוצים לעשות את הטוב הספציפי הזה.

פסיכולוגים מסבירים שאנו נופלים בפח של פשוט לעשות דברים באופן אוטומטי, ואז להגדיר את הפעולות הללו כטבעיות והכרחיות. אנחנו חושבים שאם אנחנו מועילים לאחרים אז אנחנו בעלי ערך. אם יקירינו זקוקים לנו, אז הם יאהבו אותנו.

עם זאת, כלל שלוש זה לא תמיד נותן את התוצאות הצפויות; למעשה, זה קורה לעתים רחוקות.

מה שקורה במקרים האלה מוחץ כמו שהוא עצוב. כאשר אנו קולטים שהמאמצים וההקרבה המתמדת שלנו אינם מוערכים, אנו מפתחים ראייה ביקורתית מאוד על עצמנו. אנחנו מאשימים את עצמנו על שהיינו כל כך תמימים, כל כך מסורים, כל כך פתיים.

הקול הפנימי הזה יכול לפעמים להיות מאוד אכזרי. ואז כשזה קורה, לא לוקח הרבה זמן עד שסומטיזציה (תסמונת בריקוט) מופיעה. כאבי שרירים, עייפות אוחזת, בעיות עיכול, זיהומים, כאבי ראש, אפילו נשירת שיער...

למד "לשרת את עצמך"

יש הרבה אנשים כאלה, תקועים בלוחות הזמנים של אחרים, כמו רכבות שנוסעות על פסים ממקומות אחרים, מעולמות אחרים. הם נושאים משאות שאינם שלהם כאילו היו, ואינם מקבלים יום חופש אחד. יום להיות הם עצמם, לדאוג לעצמם ולעשות מה שהם רוצים.

הימצאות במצב זה לאורך זמן מסכנת את האיזון הפסיכולוגי שלנו ואת בריאותנו. לכן אנו ממליצים להיפטר מהאינרציה הזו ולתת לעצמך מיקוד חדש.

לשים את עצמנו במקום הראשון: איך לעשות את זה ב-4 שלבים

• זמן. אנשים שהפסיקו לשים את עצמם במקום הראשון פשוט אומרים אוטומטית "כן" כל הזמן. על כל בקשה, הם מוצאים שאי אפשר שלא לומר את מילת הקסם הזו. אנחנו חייבים לרסן את הדחף הזה.

לכן, כשמישהו שואל, מציע או דורש משהו, הדבר הטוב ביותר לעשות בהתחלה הוא לשתוק. עלינו להימנע ממתן תגובה מיידית כדי שנוכל להרהר במשך כמה דקות ולהעריך בכנות האם אנו רוצים לעשות את מה שהם ביקשו מאיתנו לעשות. למד לומר "לא".

• פרספקטיבה. על מנת ללמוד כיצד לטפל בעצמנו, עלינו לשלוט על המרחק שלנו מהסביבה שלנו, על ידי הארכתו או קיצורו. מגיע זמן שבו אדם כל כך רגיל לעשות הכל עד שהוא מאבד פרספקטיבה.

לכן, להגיד "אני לא רוצה, אני לא יכול, היום אני שם את עצמי במקום הראשון" זה לא סוף העולם.

• ביטויים מועילים. אף פעם לא מזיק להחזיק אוסף קטן של ביטויים שיכולים לעזור לנו להגן על הצרכים שלנו, הזהות או הזמן הפנוי שלנו.

"אני מצטער, אבל כרגע מה שאתה מבקש ממני לעשות לא עובד בשבילי", "אני מעריך שאתה חושב עליי בגלל זה, אבל אני צריך קצת זמן", "כרגע אני לא מרגיש כמו לעשות את מה שאתה מבקש ממני לעשות, אני צריך לבלות קצת זמן לבד."

• עצור שיחות מסוימות. כולנו יודעים איך השיחות האלה מתחילות, אלו שתמיד מסתיימות בבקשה. השיחות עוברות טוב עד שפתאום ההנאה מסתיימת כשהאדם השני מבקש טובה. בדרך כלל בהנחה שנעשה את זה.

עכשיו, כשיש לנו כמה אסטרטגיות בארגז הכלים שלנו, אנחנו יודעים איך לעצור אותן בהקדם האפשרי. נמנע מלהתיש את עצמנו ונלמד להיות אסרטיביים.

חשוב לשים את עצמנו במקום הראשון

לסיכום: לא תלמדו את 4 השלבים האלה בן לילה. אם נשתמש בכוח הרצון שלנו ונקבל החלטה נחרצת לשמור על עצמנו טוב יותר, ונבין שלשם את עצמנו במקום הראשון זו פעולה ממש חסרת אנוכיות והכרחית, אז נשתפר בזה כל יום: לדאוג לאנשים אחרים, אבל גם לעצמנו.