כשאני זקן, אני רוצה אנשים עם מוח צעיר לצידי
כשהשנים מכבידות עלי והעור שלי מרופד בקמטים, אני רוצה לצידי אנשים עם מוח צעיר ולב שמח. אני רוצה שהעצמות שלי יכאבו מצחוק כל כך, ואני רוצה שהרגליים העייפות שלי ימשיכו לרקוד. אני לא רוצה לאבד את האנשים שמרגשים את נשמתי ונותנים לי תקווה.
אני חולק את הרצונות האלה עם רוב האנשים. אבל זה גם נכון שלהזדקן זה לא נעים. מעבר לחוכמה ולאיזון האישי שאתה צובר, הזדקנות כרוכה בעיקר בהפסד. אתה מאבד את נעוריך, את בריאותך, את האנרגיה שלך ואפילו את עתידך. ואז אתה הופך מודע לכך שהדברים החשובים ביותר בחיים הם מערכות היחסים האישיות שלך.
"לדעת להזדקן היא יצירת המופת של החיים, ואחד החלקים המסובכים ביותר באמנות החיים הקשה."
-הנרי פרדריק עמיאל-
להגיע לשלב האחרון בחיים עם אנשים יוצאי דופן לצידך זה ללא ספק הדבר הכי יקר שאפשר להשקיע בו וכדאי להתחיל להשקיע כבר עכשיו. חפשו אנשים צנועים, נהדרים וקסומים עם מוח צעיר שמוסיפים חיים לשנים שלכם, ואושר לכל נר שאתם מכבים בימי ההולדת שלכם.
אנשים עם מוח צעיר אף פעם לא מזדקנים
להיות בעל מוח צעיר זו פריבילגיה השמורה למעט מאוד אנשים. אפילו לחלק מהצעירים יש מוח של בן 80. האופקים שלהם אינם מורחבים על ידי נקודות מבט חדשות, והם אינם משאירים מקום לספונטניות, סקרנות או תשוקה לחיים.
אנשים מסוג זה אינם שימושיים כלל כאשר אתה מטפס על המדרגה האחרונה של החיים. במהלך הזמן הזה, אתה צריך הרבה יותר כוח, אנרגיה וחיוביות כדי להקל על הכאב הפיזי של העצמות שלך, על אובדן בן/בת זוג, על העצב שלפעמים נמשך ללא סיבה לכאורה, כשהקיום פשוט שוקל יותר מדי.
לבבות מאושרים ומוחות צעירים הם בני בריתכם הטובים ביותר שיעזרו לכם לראות בצורה ברורה יותר מפסגת ההר שהיא בגרות אישית. כי להזדקן זו, בראש ובראשונה, האומנות להמשיך ולמלא תקווה, וזה מה שמקבלים מאנשים שיש להם זוהר מיוחד במבטם.
זה האור של לב שסבל וריפא את עצמו, שמבין שכל יום הוא הזדמנות חדשה להיות מאושר, בין אם אתה בן 20, 50 או 79.
אני רוצה רק את הטוב לצידי
לפי מחקר מעניין שפורסם בכתב העת Current biology, בני אדם ומקוקים חולקים הרבה יותר התנהגויות ממה שאנחנו חושבים. התנהגות אחת כזו היא התנהגות שאנו מפתחים ככל שאנו מתבגרים, הופכים סלקטיביים מאוד בחברות שלנו.
ברור שרבים מאיתנו כבר עושים זאת לפני שאנו חוצים את סף גיל 70. עם זאת, כמו פרימטים רבים, יש לנו צורך חיוני לחפש תמיכה וחברה מהאנשים המשמעותיים בחיינו כאשר זמננו מתחיל להיות מוגבל.
במשך זמן מה, זה הוסבר בנימוק פשוט - אך לא נכון. אנשים אמרו שכשאתה מזדקן, יש לך פחות משאבים ופחות אנרגיה, אז כדי לשחק בטוח, אתה מתמקד במה שיש לך קרוב אליך. אבל היום, ברור שזה לא באמת ככה. במציאות, גם מקוק וגם בני אדם פועלים לפי חוק יסוד: אתה צריך להקיף את עצמך באנשים מיוחדים וליהנות מזמן איכות ביחד.
כילדים, אנחנו לא מיישמים מסנן בחירה זה. אנחנו פשוט נאחזים באנשים הראשונים שאנו פוגשים, בין אם זה מאהבה או ידידות. עם זאת, ככל שאנו לומדים מההתנסויות שלנו, המצפן הפנימי שלנו מתחיל בהדרגה להנחות אותנו, ולבסוף אנו אומרים לעצמנו מה לוחץ איתנו ומה לא.
כאשר אתה מגיע לגיל מבוגר, עדיין יש לך את הרצון והאנרגיה לפגוש אנשים ולהתרועע. רק שאתה נעשה הרבה יותר סלקטיבי. אתה כבר לא מעריך סתם כלום. לורה אמלינג, מדענית במרכז הפרימטים הגרמני, גילתה שמקוקים קשישים הסתובבו עם כמה חברים נבחרים בקבוצתם (ללא קשר לגיל) ודחו אחרים.
רוב הזמן, הם הקדישו את עצמם ליצירת קשרים חברתיים בקבוצות הקטנות הללו, שכללו טיפול, טיפוח והורדת חרקים זה מזה. מעל הכל, הם חיפשו מערכות יחסים מעשירות בשנות חייהם האחרונות. ואותו דבר קורה עם בני אדם. אף אחד לא שווה ערך כמו האנשים שיש לך קרוב אליך, כל יום.
כדי להגיע לגיל מבוגר בצורה הטובה ביותר, זה אידיאלי שיהיו לצדך אנשים עם מוח צעיר. אנשים אמיצים, מלאי אור וכוח, שכל הזמן מעודדים אותך ללמוד, ליהנות, להתמודד עם הקושי של מחלה ואובדן. כי למרות שחלוף הזמן הוא בלתי נמנע, הזדקנות בנפש וברוח היא אופציה שאסור לך לאפשר לעצמך לבחור.
