לחשוב יותר מדי על זיכרונות פירושו לחיות פחות
לחיות בזיכרונות שלנו הוא מגביל. איכשהו לא ליהנות מההווה זה כמו לא לנצל אותו, בהתחשב בכך שזה הרגע לחוות דברים. החיים אינם קשורים להיזכרות, אלא על משחק במקום זאת. זה לא הולך אחורה, אלא קדימה. זה גם לא על להיות תקוע בין העבר לעתיד כאילו הכאן והעכשיו לא היו קיימים.
העלאת זכרונות היא חלק אינהרנטי מהחיים ולעתים קרובות זה בלתי נמנע. באופן מסוים, זיכרונות הם דרך להחזיק במה שאנחנו אוהבים, במי שאנחנו ובמה שאנחנו לא יכולים לאבד. זה להיאחז במה שנגע בנו עמוקות.
"אתמול הוא רק הזיכרון של היום ומחר הוא החלום של היום. "
-כחליל ג'יבראן-
הזיכרונות מטעים כי הם נצבעים באירועים מההווה ובמלכודות הנפש. ההבדל בין זיכרונות מזויפים לזכרונות אמיתיים זהה לזה של תכשיטים: המזויפים הם לרוב אלו שנראים הכי אמיתיים, אלו שמבריקים הכי הרבה.
הסופר, התסריטאי והבמאי ריי לוריגה אמר בספרו " טוקיו לא אוהבת אותנו יותר" משהו שמדענים הזהירו אותנו מזמן: " זיכרון הוא כמו הכלב הכי טיפש, אתה זורק לו מקל והוא מביא לך כל זקן דבר."
"שתחיה כל יום בחייך."
-ג'ונתן סוויפט-
החיים היו בלתי אפשריים אם נזכור הכל
בראיון, מישהו שאל את אלברט איינשטיין מה הוא עשה כשהיה לו רעיון חדש. אם, למשל, הוא רשם את זה על נייר או על מחברת מיוחדת. המדען ענה בהחלטיות: "כשיש לי רעיון חדש, אני לא שוכח אותו". וזה נכון. כשמשהו מרגש אותנו, זה כמעט בלתי אפשרי לשכוח.
לפיכך, אנו זוכרים מה באמת חשוב ומה מסוגל לרגש אותנו מכיוון שהוא מפעיל את האזורים והחיבורים של המוח שפועלים לשמר את הזיכרון הזה. הבעיה היא שהמוח שומר באופן אינטנסיבי על מה שאנחנו צריכים לשכוח. שום דבר לא מגדיר זיכרון כה חזק כמו הרצון לשכוח אותו.
פסיכולוגיה הפוכה מזהירה אותנו ששכחה נחוצה כדי לאחסן זיכרונות רלוונטיים. בסופו של דבר, ייתכן שהזכרונות שלנו לא כל כך מטופשים ובעצם מביאים לנו משהו במקום המקל שאנחנו זורקים אליו.
"אתה חייב לחיות בהווה, להגביר את עצמך עם כל גל, למצוא את הנצח שלך בכל רגע. הטיפשים עומדים במקום באי ההזדמנויות שלהם בעודם מסתכלים על טריטוריות אחרות. אין טריטוריה אחרת, אין חיים אחרים מלבד זה."
-הנרי דיוויד ת'רו-
זיכרונות הם הבושם שמחזיק מעמד
עונג הוא הפרח הפורח כשאנחנו חיים, פועלים או עושים. בעזרתו אנו בונים את הזיכרונות שלנו כל יום, שיהיו הבושם שיחזיק מעמד. הזיכרונות המאושרים ביותר הם אלו מהרגעים שהסתיימו בדיוק כשהיו צריכים, מבלי לגרור אותם.
לכן, אנחנו לא זוכרים ימים אבל אנחנו כן זוכרים רגעים. לכן אנחנו צריכים לעשות חוויות חדשות שוב ושוב. הון החיים טמון בזיכרונות שאנו ממשיכים ליצור. משחק מתמיד הוא קצת קשה לעשות, אפילו יותר אם אנחנו תקועים באזור הנוחות שלנו. עם זאת, עלינו לעשות זאת כדי לחיות באינטנסיביות.
למרות שיש לנו גוף פיזי מוחשי והיכולת לתפוס את העולם החיצון בכל החושים שלנו, אנחנו רגילים לחיות במוחנו. למרות זאת, אנחנו צריכים לקבל החלטה. אנחנו יכולים לבלות את חיינו בהזכרות של מה שקרה בעבר ואיך זה גרם לנו להרגיש. להיפך, אנחנו יכולים להשתלט על החוויות שלנו וכמובן על הרגשות שלנו. נוכל ליהנות מהקיום שלנו רק אם נעשה זאת.
המפתח לחיות יותר מאשר להעלות זיכרונות הוא לחשוב, לדמיין ולצפות פחות. לקבל את מה שיש לנו ותו לא. לחיות את הרגע מבלי לתת לעצמנו להסיח את דעתנו ממלכודות המוח שלנו.
באופן כללי, אנחנו תמיד מתכוננים לחיות אבל אנחנו אף פעם לא חיים. החיים, לעומת זאת, צריכים לעבוד הפוך. האושר אינו במקום אחר אלא בהווה, כאן ועכשיו. תמיד תזכור את זה.
