הכרת תודה היא זיכרון הלב
להיות אסיר תודה זה יותר ממעשה של נימוס, זו דרך לחצות גבולות ברמה הרגשית, האישית והרגשית. למה לא להיות אסיר תודה על החיים ולהיות חלק מהם? למה שלא נכיר באחרים על מי שהם, ועל התכונות שגורמות לנו לאהוב אותם?
יתר על כן, מדוע איננו אסירי תודה לעצמנו? על המסירות, האומץ והשיפור העצמי שלנו?
אנחנו יודעים שלפעמים זה לא קל לצלול לתוך מה שאנחנו מכנים "זיכרון הלב", וזה מה שז'אן-בטיסט מאסיו מכנה הכרת תודה. כמעט בכל יום, אנשים חיים מעוגנים בהלך רוח שמנחה אותם בדרך האובייקטיבית והרציונלית יותר, שבה שוכנים גם טינה ורוגז.
המעשה הפשוט של להיות אסיר תודה, מרמז על תחושת שחרור אישי. משמעות הדבר היא פעילות בצניעות וללא תחבולות, וללמוד להעריך את מה שבאמת חשוב בחיים. בוא נדבר על זה; בואו נקפוץ לערך ולכוח של הכרת תודה.
"הכרת תודה היא זיכרון הלב."
- ז'אן-בטיסט מסייה
4 עמודי התודה
1. פתיחות רגשית
למה כל כך הרבה אנשים מוצאים את זה מאתגר להגיד "תודה"? כשאנחנו עושים משהו למען האנשים שסביבנו, אנחנו מצפים ב"חובה" לאותן התודות שמראות אדיבות. מה שאנחנו באמת מחפשים זה להיות מוכרים; שהאדם מבין כמה אכפת לנו, ושלא רק השקענו את הזמן שלנו, אלא גם את הרגשות שלנו.
אנשים שאינם אסירי תודה נוטים להציג את המאפיינים הבאים:
- הזנחה רגשית: הם נמנעים להיפתח לאחרים ולרוב פועלים בצורה מאתגרת או עצמאית; כאשר למען האמת, הם חסרי הערכה עצמית ולמעשה הם די שבריריים מבחינה פנימית.
- אנוכיות: הם פועלים במידה מסוימת של אנוכיות, חסרי תודה ולפעמים אפילו גאים.
- הכחשה: חוסר ההכרה שלהם באנשים אחרים גורם להם אפילו לא לזהות את המאמצים שלהם, ולכן הם אנשים שהם מאוד חסרי יכולת רגשית.
כדי לתרגל הכרת תודה, עלינו להיות מסוגלים להיפתח רגשית. רק כך נוכל ללמוד יותר על עצמנו ועל אחרים, עם לב ישר, חזק ופעיל.
2. הכרת תודה והכרה הן מתנות
אין הרבה ערכים חזקים כמו הכרה באנשים סביבנו באמצעות הכרת תודה. זוהי צורה אוניברסלית של הערכה ואיחוד, ושל יצירת קישורים. "אני מעריך אותך על מי שאתה, על מעלותיך, על אישיותך, ואני מודה לך על שהיית חלק מחיי והעשרת אותם בנוכחותך."
3. להיות אסיר תודה זה לא להיות חייב
יש אנשים שחושבים שרק בגלל שהם קיבלו משהו והודו להם על כך, הם מיד חייבים לאותו אדם.
אם אתה מרגיש את תחושת המחויבות הזו להחזיר טובה, אתה לא מתאמן על הכרת תודה חופשית, כנה וספונטנית. הכרת תודה היא גישה שאינה דוחפת מחויבויות, זו צורת הוויה שמתעלה על כל הפעולות שלנו.
אם אתה עושה משהו עבור אחיך, או עבור חבר שלך, אתה לא מסמן "X" בלוח השנה שלך, מצפה שהם יחזירו לך טובה מתישהו. אתה עושה את זה כי אתה רוצה ובגלל ש"אתה מזהה" את האדם הזה כחלק ממך, עשית את זה בחופשיות ובלי לצפות לתמורה.
עם זאת, גם אם אנחנו לא מצפים למשהו בחזרה, אנחנו מצפים שיכירו אותנו. אנו יוצרים קשר אחד עם השני כאשר כולנו יוצרים ישות אחת. זה כמעט כמו המשמעות של המילה "נמסטה" (אני מברך אותך, תודה ומשתחווה לאלוהות שבך, שגם היא חלק ממני.)
4. חשיבותה של הכרת תודה אישית
אנו מבלים חצי מחיינו בהודיה לאנשים אחרים על דברים: המסירות של המשפחה שלנו, האלטרואיזם של חברנו, החיבה של בן הזוג או ההכרה באנשים שבאים והולכים מחיינו, מעשירים אותם במעשי החסד הקטנים שלהם כפי שהם עושים..
אבל, מתי הייתה הפעם האחרונה שעצרת להודות לעצמך? האם אתה חושב שזו גישה אנוכית ולא מתאימה? זה לא; בכלל לא. בין אם אתה דתי, סקפטי או רוחני, ההכרה העצמית אינה חוצה גבולות; למעשה, זה נדבך מוסרי בסיסי הדרוש כדי לחזק את ההערכה העצמית שלך.
מה דעתך אם, מנקודה זו ואילך, נפעל בצורה צנועה יותר ונעריך את הדברים הפשוטים בחיים? היו אסיר תודה על הבריזה הקרירה שמקלה על חום הקיץ, על ההחלטה הטובה שקיבלת לאחרונה. היה אסיר תודה על המשפחה שלך, ועל חיית המחמד שלך שנותנת לך את האהבה הנצחית שלה.
פשוט היו אסירי תודה על הקיימים, על כך שאתם בריאים, על ההבנה שאנו לא יותר מכוכבים נופלים שבאים והולכים, מחפשים דרך לחיות את חייהם במלואם. למה לא?
