התקפי זעם: איך למנוע אותם
זו הפעם השלישית שהילד שלך מוציא היום התקף זעם. הוא צורח ובוכה ואתה שואל את עצמך אם אתה מטפל במצב כמו שצריך. באמת, הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות הוא לברוח או להיעלם. אתה מרגיש מתוסכל ומבולבל בתוך כל הכאוס. כבר ניסיתם כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו כדי לגרום להתקפי הזעם להיעלם ואין לכם עוד רעיונות חדשים.
אחרי התקפי זעם, יש שיעור והזדמנות בשבילך ללמוד איך לנהל רגשות טוב יותר. היום נציע לך כמה כלים ואסטרטגיות לשנות את השקפתך על התקפי זעם וללמוד כיצד לנצל אותם כהזדמנויות למידה.
מה זה התקפי זעם?
בין הגילאים שנתיים עד 4, רוב הילדים מבטאים את התסכול שלהם בצורה מאוד אינטנסיבית, באמצעות התקפי זעם. התקפי זעם הם תגובה רגשית שכיחה בגיל זה. הם תקינים ונעלמים בדרך כלל בין הגילאים 4 או 5.
בגיל זה, ילדים מתחילים לרכוש שפה ואסטרטגיות מתאימות יותר לבטא את התסכול או אי הנוחות שלהם. לפיכך, הם כבר לא מרגישים צורך להשתמש בהתקפי זעם כדי לבטא את עצמם.
מלבד היותה דרך שימושית להביע תסכול ואי נוחות, התקפי זעם מתרחשים גם כאשר ילדים רעבים, עייפים או לא בנוח. או כשהם לא מקבלים את מה שהם רוצים. הם עשויים לקרות גם כאשר ילדים מנסים לעשות משהו בעצמם, אך אין להם את הכישורים להשיג אותו.
"הזעם שלנו משפיל את עצמנו יותר מהמצבים שמייצרים אותו."
מרקוס אורליוס -
כיצד למנוע התקפי זעם
בשלב הבא, נראה לך רשימה של הנחיות כיצד למנוע התקפי זעם:
1. זיהוי הגורמים להתקפי הזעם
זיהוי מה גורם להם לא אומר שאתה תמנע את כולם או שהעולם צריך להתאים את עצמו לצרכי ילדך. התקפי זעם יכולים להיות מופעלים מסיבה נפוצה, כגון רעב, חוסר שינה, רצון לחפץ או תשומת לב, או מכל סיבה מסוימת אחרת.
השגרה יכולה לעזור מאוד בעניין הזה. זה גם טוב לנסות לעקוב אחריהם גם בסופי השבוע, כלומר כאשר אתה מבלה יותר זמן עם הילדים שלך וכאשר יש סיכוי גבוה יותר להתקפי זעם.
"חינוך הוא מה שהרוב מקבלים, רבים עוברים ומעטים מחזיקים."
-קרל קראוס-
2. התחשבות בבקשת ילדכם
כאשר ילדכם מבקש בקשה, כדאי לשקול למעשה מה הוא מבקש. בואו נחשוב על זה, האם זה לא הגיוני מדי או מוגזם ? אם לא, תיכנע כאשר היבטי בקשתו סבירים.
זה לא אומר שאתה צריך להיכנע לכל אחד מהרצונות שלו. אתה חייב להציב גבולות. אלה עשויים להיות:
- האם הוא יפגע בעצמו?
- האם הוא יפגע באחרים?
- האם אני יכול להיכנע מבלי להעניק לו סמכות?
- האם הוא יפגע בסביבה?
כמבוגרים, אנחנו אלה שיש להם את המילה האחרונה, אבל בדרך כלל, אנחנו אומרים "לא" כברירת מחדל. בדרך זו, אנו מגבילים את הסקרנות, החופש שלהם ואפילו את השפה שבה הם משתמשים. על ידי כך, בסופו של דבר אנו מעוררים יותר התקפי זעם ממה שרגיל לגיל הזה.
כדי לעודד את ילדכם לבטא את עצמו, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לשאול שאלות פשוטות עם חלופות קונקרטיות שקל להבין. לדוגמא: האם אתה רוצה עוף או דג לארוחת ערב? האם אתה רוצה ללבוש את החולצה הזו או האחת? זה מגביר את הביטחון העצמי שלהם וגורם להם להרגיש חשובים. כמו כן תמנע מהם לומר אוטומטית "לא" לשאלה הנחיה.
"ילד יכול ללמד מבוגר שלושה דברים: להיות מאושר ללא סיבה, להיות תמיד עסוק במשהו ולדעת לדרוש בכל הכוח את מה שהוא רוצה".
-פאולו קואלו-
3. ציפייה למצבים מסוימים
ספרו לילדים שלכם מה הולך לקרות. לדוגמה, "היום תלך לבית הספר, ואני אלך להביא אותך אחרי שתנמנם ותאכל חטיף. אחר כך נלך לבית של סבתא." או "נאכל ארוחת ערב, ואז תתקלח ותצחצח שיניים. נקרא סיפור לפני השינה, ואתה תלך לישון." אתה יכול לעשות משהו כזה גם עם פעילויות אחרות שהם צריכים לעשות.
הידיעה מה בא לפני ואחרי מעניקה לילד תחושת ביטחון. אם אתם תקיפים ותמיד תקפידו על השגרה, תמנעו מלזרוע כאוס ושילדכם ירצה לשבור אותם. אתה תרחיק פיתויים שמובילים להתקפי זעם. לספר לו מה אתה עומד לעשות מונע ממנו ליצור תוכניות חלופיות בראשו.
לדוגמה, הודע לו 5 או 10 דקות לפני הזמן מתי אתה צריך לעזוב מקום. אתה יכול גם לנהל משא ומתן על "עוד 5 ביסים", "עוד פעם אחת במגלשה ", וכן הלאה. זה ימנע מריבות. בנוסף, הילד ירגיש יותר מכובד והדברים יעברו בצורה חלקה יותר
"אל תתנו לילדיכם להימנע מקשיי החיים, אלא למדו אותם כיצד להתגבר עליהם."
-לואיס פסטר-
4. מתן אפשרויות לילדך
כשצריך לעשות משהו אבל הם מסרבים, תן להם אפשרויות. למשל, "עוד פעם אחת ואז נעזוב", "תן לי לעזור לך ונעשה את זה ביחד" או "קודם אתה מתקלח ואז נוכל לשחק ביחד קצת". ילדים יכולים להרגיש מאוד חסרי אונים כשהם מתמודדים עם פקודות.
מכיוון שהם מעצבים את אישיותם, "לא" היא תגובה מאושרת כמעט אוטומטית. כדי למנוע מהם לכעוס או מתוסכלים, אתה יכול להציע להם אפשרות בתמורה למה שאתה מתכוון להכחיש מהם.
מה לא לעשות כשחוששים שהתקף זעם בדרך
- אל תיכנע לדרישות הילד למנוע התקף זעם. אתה יכול למנוע את זה, אבל אחרים יבואו והם כנראה יהיו אפילו יותר גרועים.
- אל תתנו לילדכם הסברים ארוכים. בל נשכח שלילדים יש טווח קשב מוגבל.
- אל תאבד את הסבלנות או הרוגע שלך. זכור שאתה המודל לחיקוי שלהם, כך שגם אתה לא יכול לקבל התקפי זעם.
- אל תעזוב את החדר. הישארו עם ילדכם, תנו לו אפשרויות או הסיחו את דעתו.
אם מטפלים בהם היטב, סביר להניח שהתקפי זעם ייעלמו בין הגילאים 4 עד 5. חוץ מזה, מכיוון שהם חלק נורמלי מהחיים, אם ניהלתם אותם כמו שצריך, הילדים שלכם למעשה ייצאו מהם עם יותר מיומנויות לחיות במתחם הזה עולם. עולם שלא ישחק תהססו להציב מכשולים בדרכו.
חשוב לך לזכור שאתה לא לבד במצבים האלה. גם להורים אחרים יש בעיות עם התקפי הזעם של ילדיהם, ושיחה איתם עשויה לתת לך רעיונות חדשים . דעו גם שאם הדברים יוצאים משליטה, אין שום דבר רע בחיפוש אחר עזרה מקצועית.
"זו הסיבה שאנשים עם תחושת סיפוק חושבים שהעולם טוב ורוצים לשמר אותו כפי שהוא, בעוד המתוסכלים בעד שינוי קיצוני".
אריק הופר-
