ילדים להורים לא בוגרים רגשית
ילדים להורים לא בשלים מבחינה רגשית סובלים מצלקות עמוקות. ילדים רבים לוקחים על עצמם אחריות מבוגרים והם גדלים מהר מדי. השילוב של חוסר יכולת הורית ורשלנות של אותו קשר שביר מטשטש את הגבול בין ילדות לבגרות והורס את ההערכה העצמית.
אנחנו יודעים שאף אחד לא יכול לבחור את ההורים שלו. כמבוגרים, יש לנו את הזכות להחליט איזה סוג של מערכת יחסים אנחנו רוצים לנהל עם ההורים שלנו, אבל ילד לא יכול לעשות את זה. להיוולד זה כמו ליפול מהשמיים. חלקנו נתפסים על ידי הורים נפלאים ומוכשרים שמגדלים אותנו בצורה בטוחה, בוגרת ומכובדת.
"אין צורך גדול יותר בילדות מאשר להרגיש את ההגנה של ההורים"
זיגמונד פרויד-
מצד שני, לחלק מאיתנו יש מזל רע והם נוחתים בזרועותיהם של הורים לא בוגרים. הם יקבעו את הבסיס של האישיות שלנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. מומחים בפסיכולוגיה של ילדים ובדינמיקה משפחתית יודעים שבמקרים אלו יכולים לקרות שני דברים מכריעים וראויים לציון.
הורים בעלי אישיות לא בוגרת וחסרת יכולת בבירור מגדלים לפעמים ילדים שהם לא בשלים או רודניים באותה מידה. אפשרות נוספת היא שילדיהם לוקחים על עצמם את תפקיד המבוגר שההורים מסרבים למלא. כך בסופו של דבר חלק מהקטנים מטפלים באחיהם הצעירים, עושים עבודות בית או מקבלים החלטות שאינן תואמות את גילם.
עובדה אחרונה זו, מוזרה ככל שהיא נראית, לא תהפוך את הילד לאמיץ יותר, בוגר יותר או אחראי יותר באופן שיכול להיחשב בריא. התוצאה הסופית היא יותר ילדים בעולם שאיבדו את ילדותם. בואו נעמיק בנושא הזה...
הורים לא בשלים מבחינה רגשית פירושו קיצור ילדות
משהו שכולנו מסכימים עליו הוא שלהולדת ילדים לא הופך אותנו להורים. אבהות ואמהות בריאות ומשמעותית נעשות על ידי נוכחות וטיפוח חיבה חזקה, מעשירה ואמיתית. הילד צריך להיות חלק מהחיים, לא לב שבור מלא בפחד, מחסור ודימוי עצמי נמוך.
מלבד מזון ולבוש בסיסיים, משהו שכל הילדים צריכים הוא נגישות רגשית. הם צריכים להרגיש מחוברים לאנשים בוגרים כדי להבין את העולם ולהבין את עצמם. אם זה נכשל, הכל קורס. הורה לא בוגר רגשית לא מצליח לאמת את רגשותיו של ילדו. אמא שתדאג רק לעצמה תזניח את הצרכים הרגשיים של ילדיה.
מצד שני, ראוי לציין שסוגי דינמיקה אלו מורכבים יותר ממה שהם עשויים להיראות בהתחלה. זה מועיל להבדיל בין ארבעת הסוגים של אמהות ואבות לא בוגרים מבחינה רגשית.
חוסר בגרות של ההורים
הסוג הראשון מתייחס לאמהות ואבות עם התנהגות לא יציבה ומגוונת. הם הורים לא יציבים מבחינה רגשית. הם מבטיחים הבטחות שהם לא מקיימים. הם עשויים להיות מאוד נוכחים עבור הילדים שלהם יום אחד ולגרום להם להיראות כמו מעצבן למחרת.
- הורים אימפולסיביים הם אלה שפועלים בלי לחשוב. הם מתכננים תוכניות מבלי לחשוב על ההשלכות, הם קופצים מטעות חסרת מחשבה אחת לאחרת מבלי לשקול את מעשיהם.
- הורות פסיבית היא אחת הדוגמאות המובהקות לחוסר בגרות. הורים אלה אינם מתערבים, הם נוכחים פיזית אך נעדרים רגשית ונפשית, והם מאמצים סגנון " לאיס-פייר " של גידול ילדים.
- לבסוף, ישנם הורים בוז, שגורמים לילדיהם להרגיש כאילו הם מעצבנים או שהם לא רצויים. הם רואים בגידול ילדים מעל ראשם ומשהו שהם לא רוצים להיות מעורבים בו.
ארבעת הסוגים הללו מעצבים ילדות קצרה מדי, פצועה ובלתי חוקית. ילדים הגדלים בהקשר זה חווים תחושות של נטישה, בדידות, תסכול וכעס.
ילדים משחקים מבוגרים: פצעים הזקוקים לריפוי
הזכרנו בהתחלה שילד שגדל לשחק את התפקיד של מבוגר לא תמיד רואה את עצמו חזקה יותר, בוגרת יותר או מאושרת יותר. מתן האחריות הבלעדית לילד בן 8, 10 או אפילו 15 לדאוג לעצמה או לאח צעיר יותר, או לקבל החלטות שהוריה צריכים לקבל משאיר צלקת ועלולה להיות שורש של בעיות רבות.
"ורד מקבל את ניחוחו מהשורש, והאדם את סגולתו מילדותו"
- אוסטין אומלי -
ההשלכות הפסיכולוגיות הנפוצות במקרים אלו מגוונות לא פחות כמו שהן מורכבות. בדידות רגשית, חוסר יכולת לשמור על מערכות יחסים יציבות, רגשות אשמה, אילוץ רגשי, הדחקה של כעס, מחשבות לא רציונליות, חרדה ודרישה עצמית מוגזמת הן תוצאות אפשריות.
להתגבר על הפצעים שנגרמו מילדות אבודה והורים בוסריים היא משימה לא פשוטה וגם בלתי אפשרית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא שימושי למדי, וכך גם קבלת הפצע שנגרם עקב נטישה והזנחה. בהמשך מגיעה ההשלמה הנדרשת עם עצמנו. כאן אנחנו מרשים לעצמנו לכעוס ומתוסכלים על הילדות הגנובה שלנו. כועסים על כך שנאלצנו להתבגר מהר מדי או שנשארנו לבד מוקדם מדי.
אולי איבדנו את הילדות שלנו, אבל חיים יפים וחופשיים עוד לפנינו. חיים שיאפשרו לנו את מה שתמיד רצינו ומה שמגיע לנו ללא ספק. אנו נוודא שחוסר הבשלות של הורינו לא מונע מאיתנו לקבל את ההווה והעתיד המאושרים שמעולם לא קיבלנו בעבר.
