אבא שלי לימד אותי איך לצעוד בחיים
ילדים לא מגיעים עם מדריכים, אבל אבי התגבר על כל מכשול וקושי כדי להתרומם ולהיות האדם החכם והחשוב בחיי. החיבוקים שלו, הצחוק הרועם שלו והמבט החם שלו שתמיד דאג לי, כולם חרוטים בליבי.
זה מעניין איך לאורך ההיסטוריה, רוב המחקרים שנעשו על אבות לא העניקו להם את הערך המגיע להם באמת. איכשהו ההתמקדות היחידה היא בתפקידם במשפחה כספק כלכלי, או כדמות "נוכחת אך נעדרת" שבסופו של דבר לא מעורבת בגידול ילדיו.
"אב הוא מומחה שמעולם לא למד את ההתמחות שלו."
-אלכסנדר סאתרלנד ניל-
כולנו יודעים שיש הרבה סוגים שונים של אבות ואמהות. יש אמהות רעילות ואמהות יוצאות דופן. יש אבות חסרי יכולת, חסרי הגיון, ויש גיבורי יום אמיתיים. יש הורים שנותנים דוגמה, שנותנים השראה ונותנים את העולם לילדיהם. מבוגרים אחראיים העוקבים אחר המודל של הוריהם.
היום יש ניסיון אמיתי להשיב את האבהות. ישנם מחקרים רבים ושונים שמעמידים בצד את הרעיון של התקשרות מונוטרופית, האומרת שהילד כביכול רק צריך להיות קרוב עם האם כדי לגדול ולהתפתח. בימים אלה, ההתקשרות כוללת דמויות רבות ושונות.
ההורים שלנו הם דמויות הכרחיות שראויות להכרה. בין אם הם עזבו אותנו מזמן או עדיין לצידנו, כולנו יודעים ממה מורכב עורם ולבם: אומץ, הקרבה שקטה וגאווה נלהבת על ילדיהם.
האב כדמות רגשית
אנחנו לא צריכים לראות בגידול ילדים משימה ספציפית למין. לפעמים, אפילו שפה יכולה להיות עדתית ובלעדית. "בעלי עוזר לי בכל דבר, הוא אבא נהדר". אבא לא עוזר; הוא חלק מהותי מהדינמיקה המשפחתית. כי גידול ילדים ועבודות בית אינם שייכים לאף אחד מהמינים; זה ניתן להחלפה לחלוטין.
על פי המכון לסטטיסטיקה בספרד, אבות חד הוריים נמצאים במגמת עלייה. למעשה, במדינות כמו בריטניה הם הגיעו ל-23%. בשנת 1993, אחוז האבות החד הוריים בעולם עמד על 9%, כיום הוא מגיע ל-14%. אלו משפחות חד הוריות שבהן אבות מחנכים ומגדלים את ילדיהם בצורה יעילה ושמחה באותה מידה כמו אמהות חד הוריות.
הגעת ילד ושינויים ביוכימיים באבות
תאמינו או לא, גם המוח של האבות עובר שינויים שונים עם הגעתו של ילד. נשים אינן היחידות שעוברות שינויים הורמונליים חשובים, כמו אלו שממריצים הנקה או יוצרים קשר עם היילוד. למוחם של אבות יש גם "רשתות הורות" מורכבות. בדרך זו, הן מאמצות את אותם דפוסי השתתפות רגשית וקוגניטיבית כמו האמהות.
ישנם מחקרים רבים המדגימים את השינויים הללו. צפייה בבן זוגו עם תינוק גורמת לסדרה של שינויים הורמונליים מאוד ספציפיים אצל האב. אפילו רק להחזיק ולהריח את היילוד מגביר את שחרור האוקסיטוצין, פרולקטין וגלוקוקורטיקואידים ומפחית את רמות הטסטוסטרון.
כך נוצר קשר בלתי שביר המבוסס על התקשרות אותנטית, חזקה בדיוק כמו זו שבין האם לילד.
על כל הקרבה, על כל לילה כל הלילה, על עצם היותך שם... תודה לך, אבא
אבות לא לובשים שכמיות; הם לא גיבורי על. אין להם כוחות מאגיים, והם לא יכולים לגרום לנו לגעת בירח על ידי הנפתנו גבוה יותר ויותר. אבל הם גורמים לנו לחשוב שהם יכולים - וכמובן, אנחנו מאמינים בזה. כי אחת הדאגות העיקריות שלהם היא לגרום לנו להאמין ששום דבר אינו בלתי אפשרי, ושאנחנו יכולים להשיג כמעט כל דבר שאנו מתכוונים אליו.
לא כל האבות מיומנים במיוחד בביטוי החיבה שלהם, כולנו יודעים זאת. אבל הם יעמדו על המשמר ליד המיטה כשאנחנו חולים. הם יהיו שומרי החלומות הטובים כאשר אנו מותקפים על ידי סיוטים, והם יפילו הכל כדי לאסוף אותנו כשיורד גשם. אין להם לוח זמנים כשאנחנו מבקשים מהם משהו, לא משנה בני כמה אנחנו... כי בעיניהם אנחנו ותמיד נהיה מי שיגן וידאג לו מעל הכל.
אהבת האב מעצבת את האישיות שלך. זה נותן לך ערכים להשתלב ולחקות, דרך להתמודד עם החיים המבוססת על אומץ של הקרבה ואהבה בלי לבקש שום דבר בתמורה. הקשר הבריא הזה עם האדם שידע לכסות את הצרכים הרגשיים שלך תווה את האדם האמיץ והבוגר שאתה עכשיו.
כולנו נושאים בתוכנו הרבה מאבותינו. זה אוצר שנמשך, שמתעלה עלינו ודוחף אותנו. אז אם אביך עדיין איתך, תבלה איתו. כי יום אחד את תתעוררי ולא יישאר יותר זמן לספר לו את כל הדברים שאת רוצה ומרגישה. לעשות את זה עכשיו.
