הערכה עצמית של בני נוער: אתגר להורים
גיל ההתבגרות הוא השלב בו הגיבורים מנסים למקם את עצמם בעולם ולהבין מי הם לעזאזל. במובן זה, להערכה העצמית יש תפקיד חשוב, שכן רכיבה על גבם תהיה הצורך להתמודד עם האתגרים השונים של שלב זה, שאחרת אינם מועטים או חסרי חשיבות.
מצד שני, למרות שהם מתעקשים לעזוב את ההגנה שמציעים הוריהם ומודלים לחיקוי, הם ימשיכו לסמוך עליהם ובתמורה הם ימשיכו להתנות חלק מחזון העולם ואת עצמם. לפיכך, על ידי הכנסת עצמנו לנעלי הורינו, אנו מבינים כמה קשה זה יכול להיות למלא את תפקידם בשלב זה של התבגרות ילדם.
ש"צריך להיות שם בלי להיות שם" או "צריך להיות שם אבל לעשות את זה בצללים", כמו כשהם קטנים ועושים את צעדיהם הראשונים. אנחנו משחררים אותם, אבל אנחנו עוקבים אחריהם בגניבה מאחור אז הם חושבים שהם צריכים לעשות את זה אבל הפעם בלי עזרתנו הישירה. לכן, למרות שלעתים קרובות הם אינם רצויים, הורים עדיין אחראים לילדיהם במהלך גיל ההתבגרות, הן למעשיהם והן לחינוך או להערכה העצמית שלהם.
כל ההורים רוצים לראות איך ילדיהם מגיעים להצלחה. עם זאת, רבים שוכחים שמעבר לתוצאות, בני נוער צריכים להתגבר על אתגרים משמעותיים, כמו אלו הקשורים לדימוי העצמי ולהערכה העצמית שלהם. לפיכך, המציאות היא שצעירים רבים מתקשים להתקבל, הן על ידי אחרים והן על ידי עצמם. הורים יכולים למלא תפקיד מהותי בבניית תחושת ההערכה העצמית של בני הנוער שלהם.
חשיבות ההערכה העצמית בגיל ההתבגרות
הערכה עצמית אצל מתבגרים משפיעה על חייהם והחלטותיהם, מערכות היחסים שלהם וביצועיהם הלימודיים. במובן זה, חשוב לציין שדימוי עצמי נמוך עלול להוביל בני נוער להתנהגות מסוכנת הכוללת שימוש בסמים, אלימות, הפרעות אכילה, התנהגות מינית מסוכנת וכו'. שלא לדבר על כמה הם פגיעים לגיוס של קבוצות קיצוניות.
איננו יכולים לשכוח שהערכה עצמית של מתבגרים היא הבסיס לעתידם כמבוגרים. החיים קשים מספיק כשיש לנו דימוי עצמי חיובי.
טיפים להעלאת ההערכה העצמית של נער
למרות משימה לא קלה, על ההורים להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לקדם את ההערכה העצמית של ילדיהם המתבגרים. כאן נוכל לראות כמה דרכים לעשות זאת.
הגדר גבולות וציפיות
גם בני נוער צריכים גבולות, אבל מתאימים לגילם. הגבולות הם בסיסיים ובגיל ההתבגרות הם חיוניים אם אנחנו רוצים שילדינו יגדלו בטוחים ואחראים. לכן, חשוב לקבוע כללים וציפיות שמתאימים למה שבני נוער רוצים, כדי לתרום לצמיחתם ולא לשים עליה מכסה.
בגיל ההתבגרות מופיעים מצבים חדשים שעליכם לעזוב לבד מבלי לנסות לשלוט בהם. טיולים עם חברים, שימוש במכשירים ניידים, גילוי מיניות, בין היתר, חייבים להתייחס באמצעות דיאלוג, ויכוחים והסכמות ששני הצדדים יכולים לעמוד מאחוריהם. כאן נכנסת לתמונה יכולתם של ההורים לנהל משא ומתן ולקבוע כללים, הנובעת מקבלת בני הנוער מבלי להכריח אותם לנטוש את האוטונומיה שלהם.
התקשורת עם מתבגרים חייבת להיות קולחת ופתוחה, מה שמעדיף מערכת יחסים גמישה. מבלי להיות אוטוריטריים, ההורים יכולים להפעיל את הסמכות הראויה להם. הכללים חייבים להישאר ברורים וצריכים לתקשר ערכים ספציפיים.
היו נדיבים בשבחים
בשאיפה שלנו לגרום לילדינו לתת את המיטב מעצמם ולהתגבר על מכשולים, לעתים קרובות מדי אנו מתמקדים במה שהם לא עשו טוב או איך הם יכולים להשתפר. עם זאת, בעוד שבני נוער צריכים להגדיר יעדים, חשוב גם שהם ידעו מתי הם מצליחים והצליחו, למרות שאולי עדיין יש דרך ארוכה לעבור.
חשוב גם שבני נוער יקבלו שבחים ספציפיים כשהם מתרגלים מיומנויות שהחליטו לפתח או כשהם בולטים במשהו אחר. למרות שהטעמים והשאיפות של ילדים אינם זהים לאלה של הוריהם, עלינו לכבד ולהכיר בערכם. אי אפשר לשכוח שלמרות שהבגרות עדיין לא מאפשרת לנו להעניק להם עצמאות מלאה, בסופו של דבר החיים שלהם הם בידינו.
אבל אסור לנו להרעיף עליהם שבחים ולשכוח את כל השאר. שבחים, כשהם מוצגים כראוי, יכולים לתפקד כטריגר למוטיבציה, אבל ליותר מדי יכולות להיות השלכות שליליות. במיוחד אם השבחים הללו מלווים ללא הרף בחומרים, חיצוניים למשימה שבה אנו רוצים להכיר בביצועים.
עודדו גיבוש דעות משלהם
בני נוער אוהבים להביע את דעתם. זה גורם להם להרגיש מבוגרים יותר ומאפשר להם להתבלט. זה גם מאפשר להם לעשות את אחד הדברים שהם אוהבים לעשות: להתווכח. זה נורמלי והכרחי.
עם זאת, ישנן נסיבות רבות שבהן מתבגרים, מבלי שיהיו להם קווים מנחים משלהם לגיבוש דעותיהם, משתמשים בדעותיהם של אחרים ומודרכים על ידי כל אמונה כוזבת שהכי זועקת להם או שמתפשטת יותר מכל. הם פשוט מאמצים את ההשקפה הזו.
הורים צריכים לעודד את בני הנוער שלהם לפתח את דעתם, מבלי לכפות את דעתם או של מישהו אחר. זה יציע מבט רחב על העולם ויספק מגוון רחב של חוויות המאפשרות להם לחשוב בחופשיות.
עודדו קבלת החלטות
בני נוער צריכים גם ללמוד לקבל החלטות בעצמם, להיות אחראים להן ולהחליט על פי קריטריונים המבוססים על הערכים האישיים שלהם. הורים עושים את הדבר הנכון בכך שהם מאפשרים לילדיהם המתבגרים להחליט בעצמם ולבחור לפי טעמם ושאיפותיהם, בתנאי שהם לא ייסחפו. אם נחזור לדוגמה של ילד הלומד ללכת: אנחנו נותנים לו ללכת לכל מקום, כל עוד אין מכשולים קרובים בדרכו שעלולים לסכן את חייו.
אבל זה לא הנושא. הורים צריכים לעזור לילדיהם לשרטט תוכנית קוהרנטית עם החלטותיהם ולפעול בהתאם להחלטה שהתקבלה. טוב גם לאפשר להם לשאת בתוצאות מעשיהם והחלטותיהם. זה יכול להיעשות על ידי מתן תמיכה לפתרון בעיותיהם, אך מבלי להחזיק את ידיהם או לעשות את העבודה עבורם.
