אין לבן בלי שחור, אין טוב בלי רע
אין לבן בלי שחור, אין אושר בלי עצב. כשזה מגיע לצבעים, אלה שאנחנו אוהבים תלויים בטעם שלנו, לפחות חלקית. עם זאת, כשאנחנו מדברים על רגשות, זה נראה פחות מגוון. אנחנו דוחים את אלה שמרגיזים אותנו ומחבקים את אלה שגורמים לנו להרגיש טוב. עם זאת, בלי חלקם, לא יהיו אחרים, לפחות לא באותו אופן. האם היית מסוגל להעריך שמחה אם מעולם לא חווית עצב?
אנחנו נוטים לברוח ממצבים רעים. או לפעמים, אנו מסתפקים בסבל ולהיות קורבן לנסיבות שאנו מאמינים שאיננו יכולים לשנות. גישה פסיבית זו מסירה את האחריות שלנו על חיינו. אבל אם אתה מתכוון לשקוע בכל החוויות השליליות האלה, למה שלא תעריך את ההיפך?
"המציאות אמיתית יותר בשחור ולבן."
-אוקטביו פז-
אין לבן בלי שחור
הסיבה האמיתית שאנו צוללים את עצמנו לשלילה מבלי להיות מסוגלים לראות את החיובי נובעת מהתקוות והציפיות שלנו ממה שאנו חושבים שיעשה אותנו מאושרים. אנחנו חושבים שחיים שלמים צריכים להיות מלאים באושר, שבהם לא חסר כסף, אין פיטורים, אין מחלה, אין מערכות יחסים רעילות.
אנחנו בורחים מכל זה, בדיוק כמו שאנחנו בורחים מהטעויות שעשינו. כשאנחנו לא יכולים לברוח, אנחנו נהיים עצובים, אבל זה לא מה שצריך לקרות. הודות לכל החוויות הללו, אנו יודעים להעריך את ההיפך: היופי של איזון, של חיי היומיום, של שפע, של סיפוק הצרכים שלנו.
למה אנחנו לא מצליחים להעריך את הרע אם זה מאפשר לנו לראות את הטוב, ואפילו מוביל אותנו אליו? אם מעולם לא טעיתם, אז כנראה הייתם יודעים חצי ממה שאתם יודעים היום. אם מעולם לא שיקרת, לא היית מעריך את זה כשאנשים אחרים לא משקרים, כי לא היית יודע כמה מפתה זה יכול להיות. באופן דומה, אם אף אחד מחבריך אי פעם לא היה מאכזב אותך, לא היית יודע מהי ידידות אמיתית. חלק גדול מהידע שאנו צוברים נובע מקשיים.
יש משהו טוב בכל דבר רע. יש משהו יפה בכל דבר מכוער. הכל עניין של לפתוח את העיניים ולראות באמת.
במערכות היחסים שגורמות לנו הכי הרבה סבל אנחנו מרגישים הכי צורך להיות עמוסים ברגשות חיוביים. הכל בגלל שאנחנו עושים את הטעויות שהזכרנו קודם, למרות שכאן זה הרבה יותר בולט. במערכות היחסים שלנו, בין אם הן עם חברים או בני זוג, הציפיות שלנו משפיעות על האכזבה שאנו חשים.
